שלוש שעות קריטיות
לאחר שישה ימים בהם בורא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, הוא פונה אל האדם הראשון וחווה אשתו הנמצאים בגן-עדן, ומתיר להם לאכול מכל עצי הפרי המשובחים הנמצאים בגן, אך מזהיר אותם שלא לאכול מפרי 'עץ הדעת' במשך שלושת השעות1 שנותרו עד כניסת שבת-קודש2.
היצר הרע, בדמות נחש3, פנה אל האישה ופתח עמה בשיחה. כאשר שמע ממנה על ציווי הקדוש-ברוך-הוא לבל יאכלו מפרי 'עץ הדעת', התרברב ואמר: "לא מות תמותון", וטען כי הקדוש-ברוך-הוא לא מעוניין שיאכלו מפרי העץ הזה כדי שלא יהפכו להיות בעלי כוחות בלתי מוגבלים כמו האלוקים.
האישה, שלא עמדה בפיתוי, אכלה מפרי העץ, ואף הגישה לבעלה לאכול ולטעום את טעמו. ועל החטא שחטאו נענשו הם ודורותיהם בצורה חמורה ביותר.
נשאלת השאלה: אדם הראשון היה יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא, ומעלתו הרוחנית הייתה גבוהה ביותר? נוסף על-כך, הוא היה ב'גן עדן', מקום נפלא גם מבחינה רוחנית, אם-כן מדוע לא עמד בפיתוי ועבר על ציווי ה'? האם לא היה יכול לעצור את תאוותו לשלוש שעות בלבד?
פעולתו השלילית של החטא
חכמים אומרים4, שלולא חטאו אדם וחווה בחטא 'עץ הדעת', לא היה קיום ליצר הרע בעולם, ולא הייתה כל מציאות של רוע וטומאה בעולם הזה. כל בני האדם היו טהורים ומזוככים, בעלי אופי עדין ויכולת להכיל אור אלוקי ברמה הגבוהה ביותר.
אולם, לאחר החטא, נפלה לעולם זוהמה שטימאה את אוויר העולם, וניתנו לכוחות הטומאה וליצר-הרע יכולות לפעול ולשלוט בעולם.
על-פי הקבלה והחסידות, המשימה והשליחות של בני ישראל בזמן הגלות היא לתקן ולהעביר את הטומאה והרוע שירדו לעולם בחטא 'עץ הדעת', בעוד שאילולי החטא – הגאולה הייתה באה מיד בתחילת הבריאה.
אל ייאוש
לפי-זה מובן כיצד נכשל אדם הראשון בחטא. ככל שהציווי האלוקי משמעותי וחשוב יותר, כך משקיע יצר הרע משאבים רבים וכוחות עצומים יותר, על-מנת להחטיא את היהודי ולמנוע אותו מקיום הציווי.
לכן, כאשר נחשף יצר הרע למשמעותו העצומה של הציווי לאדם הראשון לא לאכול מפרי 'עץ הדעת', מיד השקיע מאמצים כבירים כדי לגרום לו לעבור על הציווי. ואכן, מאמציו צלחו והאדם ואשתו חטאו.
והמסר הוא, כי כאשר אנו נחשפים לקשיים וניסיונות גדולים במיוחד בבואנו לקיים מצוה או להימנע מעבירה, אל לנו להתייאש, להירתע לאחור ולחדול ממאמצנו. להיפך, דווקא עוצמת הקשיים ממחישה את החשיבות הגדולה של המעשה, ואת החשיבות הכבירה של התגברות על היצר.