בית שלא זז לעולם
הציווי על בניית המשכן, נאמר במילים "ועשו לי מקדש"1. השימוש בלשון "לי" מורה על נצחיות הדבר, כפי שנאמר ב'ספרי'2: "בכל מקום שנאמר 'לי', קיים לעולם ולעולמי עולמים". כלומר, בכל מקום שהקדוש-ברוך-הוא נוקט על דבר-מה את הביטוי "לי" – הדבר הזה יתקיים לעולם. ואחת הדוגמאות לכך היא המקדש, עליו נאמר "ועשו לי מקדש", ולכן המקדש "אינו זז לעולם".
והדבר דורש ביאור:
האמנם בית-המקדש קיים לעולם ולעולמי עולמים? הרי עינינו רואות כי למרבה הצער בית-המקדש חרב ואיננו!
ציווי על 'מקדש מעט'
ההסבר המקובל לכך הוא, שיש להבחין בין הבניין הפיזי של בית המקדש, לקדושה הרוחנית ששורה בו. הבניין עצמו אכן נחרב ולעת-עתה אינו עומד על תילו, אך הקדושה לא זזה ממקומה3. אם כן, בבית המקדש נמשכה קדושה לעולם, וקדושה זו אכן נצחית "לעולם ולעולמי עולמים".
האדמו"ר ה'צמח צדק' מוסיף עוד הסבר לשאלה כיצד הנצחיות של בית-המקדש נשמרת גם אחרי חורבן הבית4: "משום דכתיב5 'ואהי להם למקדש מעט' ואמרו רז"ל6 אלו בתי כנסיות". אם כן, בית המקדש עדיין נצחי ב'מקדשות' רבים קטנים, הם בתי הכנסיות.
הסיבה לכך שה'צמח צדק' אינו מסתפק בהסבר הראשון, היא משום שלפי הסבר זה רק קדושת המקדש נשארה נצחית. אולם, מלשון הפסוק "ועשו לי" מובן שאף הציווי לבנות מקדש הוא ציווי נצחי, גם בתקופה שבה לא ניתן ליישם אותו. ואילו לפי הפירוש השני, הציווי אכן נצחי, כשלאחר חורבן הבית, ההוראה היא להקים בתי כנסיות.
וגם על המקדש האישי
את העיקרון הזה של אדמו"ר ה'צמח צדק', שגם הציווי נשאר נצחי, יש להרחיב ולהחיל גם לגבי משמעות נוספת של הציווי. על משקל דברי ה'צמח צדק' שכיום מוטל עלינו לבנות 'מקדש מעט', הלא הוא בית הכנסת, ישנו 'מקדש מעט' נוסף שעלינו לבנות. הכוונה שעלינו להכשיר את עצמנו לכך שהשכינה תשרה בנו אישית. בליבו של כל יהודי.
נעשה את המוטל עלינו, ונמלא את הציווי הנצחי לבנות בית מקדש. כשבורא העולם יראה זאת, בוודאי יעשה גם הוא את חלקו, ויבנה לנו את בית המקדש השלישי. יהיה זה בניין שנבנה על ידי ה'7, וגם בניין המקדש עצמו יהיה נצחי.