חשש מספקנות באמונה
בתקופה בה שהה משה רבינו במדין, הוא שימש כרועה צאנו של חותנו, יתרו. באחד הימים, בעת שיצא עם צאן יתרו אל המרעה, נגלה לעיניו מחזה מדהים. משה ראה סנה שבוער באש, ויחד עם זאת איננו נשרף.
הייתה זו התגלות אלוקית. מתוך הסנה נשמע קול ה' שפנה אל משה, והורה לו לחזור למצרים כדי לשחרר את בני ישראל מעבדות. משה מצידו חשש שבני ישראל לא יאמינו לו בקלות, ויציגו בפניו שאלות. לכן ביקש משה לדעת מהו שמו של הקדוש-ברוך-הוא. דבר שישמש כהוכחה לאמינותו, במקרה שבני ישראל ישאלו אותו על כך. ענה לו הקדוש-ברוך-הוא1: "אהיה אשר אהיה".
איך יועיל הסימן?
לכאורה, בקשתו של משה לדעת את שמו של ה', נראית תמוהה. קשה להבין, כיצד העובדה שמשה יודע את שמו של ה', עשויה לשכנע את בני ישראל באמינות דבריו?
אם בני ישראל אינם מכירים את שמו של ה', כיצד יכול משה לשכנע אותם באמצעות הסימן? הרי אם לבני ישראל לא יהיה אמון בדבריו ובשליחותו האלוקית, הם יחשדו במשה ששם ה' שבפיו הוא המצאה שהמציא מליבו!
לעומת זאת, אם בני ישראל כבר יודעים ומכירים את שמו של ה', גם לא מובן כיצד הסימן הזה עשוי לשכנע אותם? הרי כל אחד מבני ישראל מכיר את שמו של ה', ואין שום חידוש בעובדה שגם משה יודע זאת!
ביאור הדברים הוא, שלשאלה ולתשובה אודות שמו של הקדוש-ברוך-הוא יש משמעות עמוקה יותר. ההסבר נעוץ במשמעות הפנימית שישנה לשמותיו של הקדוש-ברוך-הוא. שם ה' איננו רק תואר שבו ניתן לכנותו, אלא רמז לצורת הנהגה של ה' בעולם. כל אחד מהשמות, קשור בצורת הנהגה אחרת. שם 'אלוקים', למשל, מסמל את ההנהגה במידת הדין. ואילו שם 'הוי-ה' מסמל את ההנהגה במידת החסד2.
מכאן שהעומק בשאלה "מה שמו" של הקדוש-ברוך-הוא הוא – מהי צורת ההנהגה בה ה' מתנהג כעת, זו השאלה שממנה חשש משה. כלומר, מה עליו לענות לבני ישראל, אם הם ישאלו אותו באיזה סוג של הנהגה ה' מתנהג איתם כעת, כאשר הם סובלים ומתייסרים בגלות?
"עמו אנכי בצרה"
על כך השיב לו הקדוש-ברוך-הוא – "אהיה אשר אהיה". או במילים אחרות: אני עצמי נמצא עמכם בכל מצב. כלומר, בני ישראל עשויים לחשוב שהקדוש-ברוך-הוא מתנהג איתם במידה ובצורה כזאת או אחרת, ואילו הוא עצמו נשאר מחוץ לתמונה. אך הקדוש-ברוך-הוא מבהיר שאין זה כך. אני בעצמי, אומר להם ה', נמצא אתכם וסובל אתכם בגלות, כנאמר3 "עמו אנכי בצרה".
דבר זה מחזק את התקווה, גם כיום, כי בקרוב ממש ירחם ה' על בני ישראל, ויוציא אותנו מהגלות שאף הוא עצמו נתון בה, כביכול. ויחיש וימהר את הגאולה השלימה.