המשכן וימי החול
בתחילת הפרשה, מְצַוֶה משה את בני ישראל על שני דברים מרכזיים ביהדות. הראשון הוא המצווה לשמור את השבת1. והשני, הציווי להקים את המשכן, בית לשכינה2.
הסיבה ששני הציוויים הללו נזכרים זה לצד זה, היא כדי להבהיר כי למרות החשיבות של הקמת המשכן, אין הוא דוחה את שמירת השבת3.
ואולם, בדברי משה אודות שמירת השבת, ישנו דבר תמוה:
כדי להבהיר שעשיית המשכן אינה דוחה את השבת, די בהזכרת חשיבות שמירת השבת עצמה. אם כן, מדוע יש בדברי משה התייחסות גם לשאר ימי השבוע, "ששת ימים תיעשה מלאכה"? במילים אחרות: מה ניתן ללמוד מהאזכור של ימי החול בהקשר זה?
אחדות גם במסחר
התורה בנויה מרבדים רבים, עומק לפנים מעומק4. הפירוש הפשוט של הדברים הוא, שמשה רבינו אכן מְצַוֶה כאן על שמירת השבת והקמת המשכן. אך ברובד עמוק יותר, יש כאן הוראה נוספת עבור בני ישראל.
פתיחת הפרשה במילים "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"5, רומזת על הצורך באחדות. 'קהל' הוא קיבוץ של יחידים רבים, וכשמשה רבינו מקהיל את בני ישראל, הוא למעשה מעורר אותם על הצורך באחדות.
אחד המצבים בהם קשה במיוחד להיות באחדות, הוא כאשר הדבר נוגע בכיס. כשמדובר במסחר, כשכל אחד רוצה להרוויח יותר, והרווח של חברו עלול לבוא על חשבונו. על כך מזכירה לנו התורה, שהאחדות צריכה להיות גם כאשר "ששת ימים תיעשה מלאכה", וכל אחד דואג להגדלת רווחיו. גם אז, אסור לוותר על האחדות.
דאגה לרוחניות הזולת
הקושי להתאחד כשעוסקים במסחר, הוא אכן גדול, אך גם כשעוסקים בדברים רוחניים, עלול להיות קושי בכך. האדם עלול לחשוב שאת לימוד התורה וההתעלות הרוחנית, עליו להשאיר לעצמו ולהתקדם בקצב המתאים לו. ומתוך כך, להתמקד בעצמו ולא בזולת.
לכן, בהמשך להוראה על האחדות, מוזכרים גם ימי החול וגם שמירת השבת. ימי החול מזכירים את חשיבותה של האחדות מול הרווח האישי. ושמירת השבת מזכירה לנו את הצורך בדאגה לזולת, גם בענייני עבודת ה'. כי אכן, הערבות ההדדית בין כל בני ישראל, מקיפה את כל תחומי החיים.