למה לא לפרש כפשוטו?
בלק בן ציפור, מלך מואב באותה עת, נתקף חרדה למראה בני ישראל ההולכים במדבר, וביקש לפגוע בהם ולהשמידם, חס-ושלום. לשם כך הוא גייס את בלעם בן בעור, נביא מאומות העולם, העמיד אותו בראש הר גבוה, ממנו יוכל להשקיף על כל מחנה ישראל, והורה לו לקלל את בני ישראל בקללות נמרצות.
אולם, למרות שבלעם ניסה לרצות את בלק ולקלל את ישראל, הקדוש-ברוך-הוא לא אִפשר לשניהם לממש את מזימתם. ולמעשה, מפי בלעם יצאו רק שבחים, איחולים טובים וברכות על בני ישראל.
בין השאר, בלעם אמר: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". כאומר, אני עומד בגובה ההר, ומראה העם כולו פרושׂ לְפָנַי.
על כך מפרש רש"י 1 שבמילים אלו, בלעם שיבח את השורשים של בית ישראל, שהם חזקים כצורים וגבעות, ובלשונו: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, על-ידי אבות ואימהות".
ונשאלת השאלה: מדוע רש"י מציע פירוש שונה – החורג, לכאורה, מפשוטו של מקרא, בעוד שקיימת אפשרות להסביר את הפסוק, פשוטו כמשמעו – שבלעם נפעם למראה צביונו המרשים של העם שהשתקף מול עינו מגובה ההר?
כוונות נסתרות
יש לומר, כי רש"י בחר לפרש שדברי בלעם הכילו רמז על אבות האומה, כי בפתח דבריו של בלעם, התורה אומרת2: "וישא משלו ויאמר". כלומר, דבריו של בלעם נאמרו כמשל, בלשון ציורית, והם בוודאי רומזים למשהו עמוק יותר מאשר הפשט הפשוט.
אך עדיין דרוש ביאור: מהי אכן הסיבה לכך שבלעם דיבר במשל, ולא אמר במפורש שלעם ישראל יש שורשים חזקים ביותר, בדמות האבות והאימהות?
כוח רוחני עוצמתי
ההסבר הוא, שהשורשים של עם ישראל ועוצמתם, לא נמדדים במושגים גשמיים פיזיים, אלא דווקא במימד הרוחני. אבות ואימהות האומה מהווים יתד חזקה ועמוד-תמיכה לנשמות ישראל, ומעניקים להם את הכוח העצום הנדרש על-מנת לעבור את הגלות המרה, ולהשלים את תכלית הבריאה.
לכן, לא ניתן לתאר את הדברים במילים, כי שום תיאור של חוזק השורשים ופעולתם כמקור כוח, לא יבטא את מהותם האמיתית.
זו הסיבה לכך שבלעם לא דיבר על כך במפורש, אלא רק רמז לדברים באמצעות משל של צורים וגבעות.