ארבע או חמש
אודות עשרת המכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, אומרים חז"ל כי למעשה כל מכה הכילה כמה מכות.
וקיימת מחלוקת לגבי המספר המדויק של המכות שנכללו בכל מכה. לפי רבי אליעזר, "כל מכה ומכה שלקו המצריים במצרים, הייתה של ארבע מכות". ואילו לפי רבי עקיבא, "כל מכה ומכה שלקו המצריים במצרים, הייתה של חמש מכות"1.
מה משמעות דברי חז"ל שכל מכה הייתה כלולה מכמה מכות? ומה עומד מאחורי המחלוקת, האם כל מכה כללה ארבע או חמש מכות?
ה'יסודות' והפנימיות
המציאות הגשמית מורכבת מארבעה 'יסודות' – אש, רוח מים ועפר2. ארבעת היסודות הללו, מרכיבים את המציאות והחומר של כל דבר.
המכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים, נועדו לשבור ולהכניע את הגשמיות והטומאה. לפיכך, המכות חדרו לעומק הגשמיות, והיכו כל דבר ברובד עמוק יותר מהנראה לעין. המכות לא נגעו רק בחומר הגשמי בכללותו, אלא גם ב'יסודות' שלו.
לכן, לדעת רבי אליעזר, כל מכה הייתה מורכבת מארבע מכות, כי כל מכה פגעה בארבעת היסודות של החומר. ואילו לדעת רבי עקיבא, המכות חדרו עמוק יותר, לבחינה פנימית עמוקה יותר מארבעת היסודות, והיא המקור ליסודות עצמם. לפיכך לדעתו כללה כל מכה חמש מכות, שפגעו בגשמיות ובטומאה, הן בארבעת היסודות והן בעצם ובפנימיות3.
במילים אחרות, המחלוקת היא לאיזה עומק חדרה טומאת מצרים בעולם הגשמי, וכנגזר מכך עד כמה עמוק נדרש הטיהור.
התמסרות מוחלטת
למחלוקת זו, יש גם השלכה על עבודת ה' של כל יהודי. לפי רבי אליעזר, עיקר עבודת האדם היא עם ארבעת היסודות. והביטוי לכך בעבודת ה' הוא שיהודי עובד את הקדוש-ברוך-הוא בכל כוחותיו. עם כל האפשרויות שיש בידו.
לפי רבי עקיבא, העבודה היא גם בנקודה עמוקה יותר. כלומר, לא מספיק לרתום את כל היכולות, אלא נדרשת גם התמסרות מוחלטת. על האדם לתת לעבודת ה' גם את העצמיות הפנימית שלו.