מלחמת היצר – רשות?!
פרשת השבוע פותחת בדיני מלחמה. והתורה מפרטת את הדינים הקשורים למקרה בו לאחר שבני ישראל לקחו את אויביהם בשבי, לוחם יהודי הבחין בשבויה נכרית שמצאה חן בעיניו.
חכמי ישראל מסייגים, שכל המצוות שנאמרו בנושא אמורות במלחמת רשות בלבד1. ולהבהרה – מלחמות ישראל נחלקות לשני סוגים. האחד, מלחמות שמטרתן לכבוש את ארץ ישראל המובטחת, הנקראות 'מלחמת מצוה'. לעומתן, מלחמות שמטרתן היא להרחיב את שטח ארץ ישראל, ומתנהלות ממניעים מדיניים נחשבות 'מלחמת רשות'.
וכך מתפרש הפסוק במשמעותו הפנימית2:
"כי תצא למלחמה" – כאשר יהודי ניגש למלחמה עם האויב הגדול, היצר הרע. "על אויבך" – על הלוחם לדעת שיש לו עליונות על היצר הרע. "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – כשיהודי יהיה מודע למעמדו העליון, אין ספק שהוא ינצח במלחמת היצר. "ושבית שביו" – בנוסף לכך, הוא אף יצליח לרתום את הכוחות של היצר-הרע עצמו לטובת הקדושה.
נשאלת השאלה: על פי הפירוש הפנימי שהפסוק כולו עוסק במלחמת היצר, מה פשר דבריהם של חכמים כי מדובר ב'מלחמת רשות'? הרי חובה גמורה על כל יהודי לנצח את היצר!?
ירידה מרצון
הסבר הדברים קשור בעובדה מעניינת:
פעמים רבות נקראים בני ישראל בתורה 'עבדים'3. מהותו של עבד היא, שכל מציאותו בטלה לחלוטין לאדון ואין לו כל מציאות עצמאית. כתוצאה מכך, הוא סר למרותו של האדון תמיד.
עם זאת, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח שכר לבני ישראל על עבודתם אותו. ונשאלת השאלה: אם בני ישראל הם כעבדים שכפופים לחלוטין לאדון וחייבים לעשות את רצונו, מדוע הם ראויים לשכר על עבודתם?
אלא שאכן למעשה, בני ישראל נדרשים לקיים את מצוות התורה מתוך ביטול מוחלט לרצון האלוקי. ואולם, לפני שנשמות ישראל ירדו לעולם הזה, מרצונן החופשי הן ביקשו מהקדוש-ברוך-הוא לרדת לעולם-הזה ולעבוד את ה' כאן, כדי לזכות בכך להתעלות גדולה.
זכאות מלאה לשכר
נמצא, כי למרות שלאחר ירידת הנשמה למטה, היא מחויבת לעבוד את ה' כעבד שחייב לשרת את אדונו, בכל זאת יש לתת לה שכר, כי עצם הירידה משורשה ומקורה העליון לעולם הזה הגשמי – היא מרצונה החופשי.
לכן מכתירים חכמי ישראל את מלחמת היצר בשם 'מלחמת רשות'. להורות על כך שהירידה של הנשמות לעולם הזה היא מרצון, כאמור.
וזו גם הסיבה לכך שבני ישראל זכאים לשכר רב על עבודת ה' בלימוד התורה וקיום המצוות.