העץ שלא נפגע
בפרשתנו מסופר בהרחבה על ירידת המבול על הארץ, והשמדת כל הבריאה בגזירת הבורא. היחידים שנשארו לחיות לאחר המבול, הם נח ומשפחתו, וכל מי שהיה בתיבה. הם ניצלו לאחר שהקדוש-ברוך-הוא ציווה את נח לבנות תיבת עץ גדולה ומוגנת היטב, ולהיכנס לתוכה לתקופת המבול. יחד איתם היו בתיבה מספר מוגבל של כל מיני החיות והבהמות, וגם הם נותרו בחיים.
לאחר תקופה ממושכת, רצה נח לצאת מהתיבה, ולשם כך ביקש לבדוק האם הארץ יבשה וניתן ללכת בה ולהתחיל את החיים החדשים.
לשם כך שלח נח מן התיבה את היונה, והמתין לראות מה ילד יום. למעשה, לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה וחזרה לתיבה1. כעבור ימים אחדים, חזר נח ושלח את היונה לשוטט בעולם. הפעם, לאחר זמן מה, היונה חזרה בעודה אוחזת בפיה עלה זית רענן. כעת ידע נח שאכן יבשה הארץ.
ונשאלת השאלה: מי המבול ירדו בעוצמה רבה וגרמו לכל הנבראים הרס טוטאלי. אם-כן כיצד נשאר עץ-הזית על עמדו2?
בנוסף לכך, מהיכן ידע נח שהארץ יבשה, הרי יתכן שעץ-הזית שממנו הביאה לו היונה עלה, ניצב בראש פסגת הר גבוה?
העץ והעלה
לפי המקורות3, החוזק של עץ-הזית עולה על כוחם וחוזקם של כל שאר העצים. ניתן אף לראות בבירור שלעץ-הזית יש שורשים עבים וחזקים במיוחד.
אם-כן מסתבר, כי למרות שמי המבול האימתניים השמידו את כל הבריאה, נשארו פה ושם עצי-זית שהצליחו לשרוד ולסבול את כל תהפוכות הארץ במהלך המבול. לכן אין זה פלא שהיונה מצאה עלה זית, בעץ שנשאר קיים.
יתר על-כן, לאחר שנח ראה את עלה הזית בפי היונה, הוא הבין כי על-אף שייתכן שגזעי העצים החזיקו מעמד וניצלו ממי המבול, עלי העץ בוודאי לא הצליחו לשרוד את המבול, ולכן אין ספק שהעלה שבפי היונה הוא עלה חדש שצמח זה-עתה.
עובדה זו סייעה לנח להסיק, שאף אם עץ-הזית השורד עומד על פסגת הר גבוה, עבר זמן רב מאז ששקעו המים על פסגת ההרים.
נח הבין כי לצורך צמיחת עלה זית חדש, נדרשים ימים רבים. ואם היונה אכן אוחזת בפיה עלה טרי ורענן, בוודאי שחלפו ימים רבים, וכבר כלו המים לגמרי מכל הארץ.
כל פרט חשוב
הסבר זה שופך אור גם על העובדה שהתורה מפרטת את מין האילן ממנו נטלה היונה את העלה הטרי – הזית, כי רק כך ניתן להבין את הסיפור במילואו.
מכאן ניתן ללמוד את מידת הדיוק בסיפורי התורה, כך שאפילו פרט שלכאורה נכתב בדרך אגב, מדויק בתכלית – ותורם להבנת הסיפור השלם.

