לאן נעלמו האם והאחות?
בפרשתנו מזהיר הקדוש-ברוך-הוא מפני המסית – אדם שמסית את חברו ללכת ולעבוד אלוהים אחרים, ולעזוב את אמונתו בבורא העולם. זהו מעשה חמור מאד, ומוטל על בית-הדין להורגו, על-פי הכללים הקבועים בהלכה1.
דין המסית, נאמר בתורה בצורת סיפור, כביכול הצליח המסית להשפיע על בני משפחתו הקרובה, ובלשון הפסוק: "כי יסיתך אחיך בן אמך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר, נלכה ונעבדה אלוהים אחרים".
וחכמי ישראל מוסיפים ואומרים, שהמילים 'אשר כנפשך' מכוונות לאביו של האדם שאוהבו כנפשו2.
ונשאלת השאלה: התורה מזכירה את כל הקרובים לאדם, העלולים להסית אותו לעבוד אלילים – אח, בן, בת, אישה, חבר ואבא. אך מדוע לא מונה התורה גם את אמו של האדם או את אחותו?
מציאות שכיחה
ההסבר הוא שהתורה מתארת מציאות שכיחה, וכפי שהיא עלולה להתרחש:
כאשר אדם משתכנע לעבוד אלילים ולעזוב את אלוקי ישראל, זה עלול להיות משתי סיבות עיקריות. האחת היא: סיבה שכלית – הבנה של האדם שמציאות הבורא היא לא סיבה שהביאה אותו להימנע מעבודת אלילים משיקולים שכליים לקויים. השנייה היא: סיבה רגשית לקויה – כאשר האדם נגרר אחרי אנשים הקרובים אליו שמסיתים אותו להיות עמהם ולפעול בדרכם. לכן, כאשר התורה כותבת על האיש המוסת, היא מתארת זאת כפי שהגיוני שיקרה בפועל.
המרחק וההשפעה
מטבע הדברים, ברובד השכלי, האדם מושפע במיוחד מדבריהם של אביו ואחיו. הם יכולים לשכנע אותו בסברות המבוססות ובנויות על תקיפות דעתם. לחילופין, ברובד הרגשי, האדם עלול להיות מושפע מאוד מאשתו או ילדיו, ולהצטרף למעשיהם מתוקף רגשותיו ההומים כלפיהם. לכן מונה הכתוב את כל אלה, כמציאות אפשרית והגיונית להסית את היהודי מעבודת ה'.
לעומת זאת, האדם שהוא בעל אשה וילדים, בדרך כלל כבר מתגורר רחוק מבית הוריו וכמעט אין חשש שהוא יושפע רגשית מאמו ומאחותו המתגוררות בבית.
וגם אם למעשה האבא או האח נמצאים במרחקים, הרי השפעה שכלית ורעיונית לא נמדדת על-פי מרחק פיזי, בעוד שלעומת זאת, המרחק הפיזי בהחלט משפיע על הקשר וההשפעה הרגשית. וכאשר אדם נמצא הרחק מאימו ואחותו, ההשפעה הרגשית שיש להן עליו היא חלשה מאד.
יש ללמוד מכאן, עד כמה התורה מדויקת בכל פרטיה ובכל מכמניה, כך שאפילו תיאור סיפור פשוט, פרטיו נכתבים בדיוק מירבי.