אימוץ תכונות חיוביות
בפרשת השבוע, מפרטת התורה את הבהמות הטהורות המותרות באכילה, ואת אלו שאינן. והתורה קובעת שני סימנים לבהמה טהורה. האחד, 'מעלת גרה' – תהליך עיכול מתמשך, בו עובר המזון לעיסה נוספת. 'מפרסת פרסה' ו'שוסעת שסע' – בכף רגל הבהמה צריכה להיות פרסה שסועה, הנחלקת לשתיים.
אחד ההסברים לאיסור אכילת חיות ובהמות טמאות, הוא משום שלבעלי-חיים הללו יש תכונות שליליות של אכזריות, ואכילתן גורמת שתכונות אלו יהפכו לתכונות של האדם האוכל את בשר החיות האלה1.
מצד שני, שני הסימנים של הבהמות הכשרות, "מעלת גרה ומפרסת פרסה", מבטאים תכונות חיוביות שעל האדם לאמץ ולהתנהל על פיהן.
גם להבדיל וגם לחבר
וזו המשמעות של שני סימני הכשרות, בחיים הרוחניים של כל יהודי:
העיסוק העיקרי של יהודי, אמור להיות בעניינים רוחניים – לימוד התורה וקיום המצוות. בד בבד, לצורך פרנסתו ורווחת בני ביתו, עליו להקדיש זמן מסוים גם לעיסוקים גשמיים.
וכאן מלמדת התורה כי למרות שצריך לעבוד ולעמול לצורכי הפרנסה, יהודי לא אמור להשקיע את מוחו ואת כל מחשבותיו ורגשותיו בדברים מגושמים. עליו להפריד ולנטרל את המוח ואת הרגש מהטרדות הללו, ולהשקיע את כוחות נפשו בתורה ומצוות.
לכך רומזת התורה בסימן הכשרות 'מפרסת פרסה': צריך להבדיל בין הארץ – המבטאת את הגשמיות והחומריות, לבין גוף הבהמה – המסמל את הרוחניות שלמעלה מהארץ.
בנוסף, הפרסה צריכה להיות שסועה לשתיים: בין שני חלקי פרסת הבהמה, צריך שסע וחלל שמאפשר מעבר וחיבור בין הארץ לגוף הבהמה. בכך התורה מלמדת, שגם העניינים הארציים והגשמיים של היהודי, יהיו מחוברים למהות הרוחנית. למשל, גם תוך כדי העבודה, ניתן להקדיש זמן קצר ללימוד או לסיוע ועשיית חסד לחבר.
בדיקת התאמה
גם הסימן השני, 'מעלת גרה', מכיל מסר חשוב בעבודת ה':
'העלאת הגרה' מלמדת, שגם כאשר נדרש מיהודי להתעסק בעניינים גשמיים וארציים, עליו לעשות זאת בתהליך של 'לעיסה' ממושכת. כלומר, לבדוק, לברר ולבחון היטב, האם העיסוק הגשמי המדובר אכן תואם לחלוטין את הוראות התורה, והאם הוא אמנם מוכרח לעסוק בכך.
כאשר היהודי יקפיד לנהוג בדומה לשני סימנים אלו – ניתוק בין כוחות השכל והרגש, לבין העיסוקים הגשמיים, ובדיקת התאמה של כל עיסוק גשמי להוראות התורה – הוא יזכה להיות טהור!
1. רמב"ן על ויקרא, פרק י"א, פסוק י"ב.