חלוקת עבודה תמוהה
בפרשת 'נשא', מפרטת התורה את חלוקת העבודה בנשיאת המשכן וכליו במסעות בני ישראל במדבר סיני. בני גרשון משבט לוי, נדרשו לשאת את יריעות העור שסיככו מעל משכן ה' ושמרו עליו1, ואילו תפקידם של בני קהת היה לשאת את כלי המשכן.
ולכאורה, חלוקת העבודה הזו תמוהה:
מדוע למרות שגרשון הוא הגדול בין בני לוי, מי שזכו בנשיאת כלי הקודש של המשכן היו דווקא בני קהת הצעיר מגרשון?
גירוש וקיבוץ
להבנת הדברים, יש לעמוד על המהות והתוכן הפנימי של יריעות המשכן:
היריעות נועדו להגן על המשכן מכל מזיק, ולשמור שלא ייפגם. בשונה מכלי הקודש שמטרתם היא לשמש את הקדוש-ברוך-הוא ולהיות אמצעים למילוי רצונו.
לפי החסידות, הייעוד של יריעות המשכן, מקביל למושג 'סור מרע'. החובה להימנע ממעשה שלילי, ולהתגבר על היצר-הרע המנסה כל העת להזיק לנו ולהפיל אותנו ברשתו.
ואילו כלי הקודש מקבילים למושג 'עשה טוב'. לצד השמירה הקפדנית שלא לעבור על רצון ה' והזהירות מכל מזיק, יש להרבות במעשים טובים וחיוביים, ולקיים את כל מצוות הבורא.
זו הסיבה לכך שדווקא בני גרשון נשאו את יריעות המשכן. השם 'גרשון' רומז ל'גירושין'. וכאמור, יריעות המשכן מסמלות את דרישת התורה לגרש את הרע, ולשמור על עצמנו מכל מזיק.
ואילו השם 'קהת' מזכיר את הפסוק 'ולו יקהת עמים'2 שמוסב על קיבוץ של מעשים טובים וחיוביים. לכן, דווקא בני קהת נשאו את כלי המשכן, בעקבות ההקבלה בין השם 'קהת' הרומז לקיבוץ מעשים טובים, וכלי המשכן המסמלים את עבודת ה' בדרך של 'עשה טוב'.
טיהור וזיכוך
חלוקת העבודה הזו בין בני גרשון ובני קהת, קשורה גם בעובדה שגרשון נולד לפני קהת:
הסדר הנכון והרצוי בעבודת ה' הוא, שראשית יש לעסוק ב'סור מרע' – גירוש הרע והתרחקות ממעשים שליליים והרגלים לא טובים. רק לאחר מכן בא הדגש על 'ועשה טוב' – עשיית מעשים טובים וחיוביים, ויישום הרצון העליון בקיום המצוות.
ויובהר: אין הכוונה שכל עוד לא טיהרנו את נפשנו כראוי, עלינו להימנע ממעשים טובים. בוודאי שבכל מצב יש לקיים את מצוות ה' ולהרבות בעשייה חיובית. ועם זאת, בשלב ראשון של עבודת ה', יש להקפיד במיוחד על 'סור מרע' על-מנת לטהר ולזכך את עצמנו להיות ראויים יותר להשראת השכינה.