דרשה
לשבת

מופת בליעת המטות

כאשר משה ואהרן באו אל פרעה והשמיעו לו את דבר ה' "שלח את עמי", הם השתמשו במופת כהוכחה שנשלחו על-ידי בורא העולם. אל מול עיני פרעה, אהרן השליך את המטה שבידו, והמטה הפך לנחש ("תנין" בלשון הכתוב). לאחר שגם המכשפים המצרים עשו זאת והנחשים חזרו והפכו למטות, מטה אהרן בלע את מטות המצרים1.

בתלמוד מתאר רבי אלעזר את בליעת המטות כ'נס בתוך נס'2. כלומר, היה זה שילוב של שני ניסים ששילובם מעצים את גודל הנס. ראשית, הנחש חזר והפך למטה. ושנית, מטה אהרן בלע את מטות המצרים.

תיאור זה דומה לדברים שפירש רש"י במכת ברד. גם שם, על דברי התורה "אש מתלקחת בתוך הברד", מפרש רש"י שהיה זה 'נס בתוך נס'3. אולם, כאן בחר רש"י להתעלם מההגדרה הזו4, למרות שכך נאמר בתלמוד. מכאן שבעניננו ההגדרה של 'נס בתוך נס' איננה מתיישבת עם הפירוש הפשוט של הפסוקים5.

נס מאז ולתמיד

הסבר הדבר נעוץ בעובדה שקיימים סוגים שונים של נס. ישנו סוג אחד, בו משנה הנס את המציאות לנצח. לעומת זאת, ישנו סוג אחר של ניסים היוצר שינוי זמני של המציאות, אך מיד עם סיום הנס, חוזרת המציאות הקודמת כמו שהייתה.

דוגמא לסוג הראשון, ניתן לראות בתפילתה של לאה לשינוי העובר שבבטנה, מזכר לנקבה. תפילתה התקבלה, והמציאות השתנתה לתמיד6.

לסוג השני, משתייכות המכות שבאו על מצרים. מכות אלו חוללו שינויים גדולים מאד במציאות, אך הדבר היה זמני – למשך שבוע ימים בלבד7. לאחר מכן, שבה המציאות הטבעית.

שינוי זמני

גם הפיכת המטה לנחש, הייתה נס מהסוג השני, בו השינוי הוא זמני בלבד. הרי המטרה לא הייתה ליצור נחש חדש, אלא רק להרשים את פרעה. לכן, לאחר שבוצע המופת, חזר הנחש ונהפך מעצמו למטה, ללא צורך בנס נוסף. הנס פשוט נגמר.

זו הסיבה שגם נחשי מצרים חזרו והפכו למטות8, כי ברגע שהמופת הזמני נגמר, חזרה המציאות הטבעית.

לכן כאן רש"י לא מקבל את ההגדרה 'נס בתוך נס'. שכן היה זה למעשה רק נס אחד. נס בליעת המטות על ידי מטה אהרן. ואילו הפיכתו החוזרת של הנחש למטה, לא הייתה נס אלא חזרת המצב הראשוני לקדמותו.

('תורת מנחם' תשמ"ה חלק ב', עמ' 1076 ואילך)