איך נפלו גיבורים?
שנים-עשר מרגלי-חרש יצאו מהמדבר לארץ ישראל, כדי לאסוף ממצאים שיהיו משמעותיים למלחמה על כיבוש הארץ.
ארבעים יום הם עסקו במילוי המשימה, ובסיומם שבו אל העם היושב במדבר, ומסרו דיווח מפחיד: "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם". בנוסף, סיפרו המרגלים עד כמה פירות הארץ גדולים ומשונים1. דברי המרגלים הטילו על העם אימה ופחד, שביטאו חולשה ורפיון גדול באמונה בה'.
בניגוד גמור לפאניקה שאחזה בעם, היו שני מרגלים שאמונתם נשארה איתנה – יהושע בן נון וכלב בן יפונה.
ונשאלת השאלה: כיצד נפלו בני ישראל בחטא המרגלים2, הרי הם זכו לראות ניסים גדולים ועצומים שנעשו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, החל מיציאת מצרים וקריעת ים-סוף, ועד לירידת 'לחם מן השמים' ו'עמוד הענן' שליווה אותם, ואיך יתכן שבגלל התיאורים על גבורתם של יושבי הארץ, אמונתם נחלשה?!
מצד שני, מה היה הדבר שחיזק את יהושע וכלב, וגרם להם לעמוד בניסיון ולא להתרשם מדברי המרגלים ותגובת העם?
קיום על-טבעי
ההסבר טמון בהבדל הגדול בין מצבם הגשמי של בני ישראל במדבר, למצבם הגשמי בארץ ישראל:
במדבר לא היה צורך לחרוש, לזרוע, לקצור ולעמול כדי להכין לחם, ועם ישראל ניזון מהמן שירד מן השמים. לא היה צורך גם לכבס את הבגדים, כי הדבר נעשה על-ידי עמוד הענן. בני ישראל חיו בניסים, וכל קיומם היה על-טבעי.
לעומת זאת, בארץ ישראל יש לטרוח ולעבוד קשה כדי להתפרנס ולהשיג פת לחם. וגם כיבוס הבגדים וכל שאר עבודות הבית, כרוכות בטרחה מרובה. ובעוד שבמדבר בני ישראל היו רגילים ומלומדים בניסים, בארץ ישראל הם יצטרכו להתמודד עם קשיי החיים בדרך הטבע.
כל הכוחות נתונים
וזה היה הגורם לטעותם של בני ישראל בפרשת המרגלים:
בני ישראל חשבו שאמנם מיציאת מצרים ועד עתה, ה' עשה להם ניסים גדולים ונפלאים, וכל קיומם במדבר הוא על-טבעי לחלוטין, אך כאשר הם יגיעו, הניסים ייפסקו וגם את מלחמת הכיבוש הם יצטרכו להילחם בכוחות עצמם. לכן, מראה הגיבורים הענקים הטיל עליהם פחד, שהרי בדרך הטבע, ללא ניסים שרק בורא העולם יכול לחולל, לא ניתן לנצח את תושבי הארץ.
אלא שגישה זו הייתה מוטעית לגמרי. האמת הייתה עם יהושע וכלב, שהבינו כי מכיוון שכיבוש הארץ נעשה בציווי מפורש של הקדוש-ברוך-הוא, הרי יחד עם הציווי, באים כל הכוחות הדרושים לקיום הציווי. לכן הם עמדו בניסיון ונותרו איתנים באמונתם.