פתאום צריך סימן
מכת בכורות הייתה המכה העשירית, אותה הביא ה' על מצרים. במכה זו מתו כל בכורי מצרים באמצע הלילה. על-מנת להגן על עצמם מפני המכה, נדרשו בני ישראל לסמן את דלתות בתיהם בדם קרבן הפסח. סימן זה ירחיק מהם את המכה1.
כשמשווים זאת למכות הקודמות, מתעוררת תמיהה. גם במכות הקודמות מספרת התורה על הבחנה בין המצריים ובין בני ישראל, כאשר האחרונים לא נפגעו מהמכות. אולם בכל שאר המכות ההבחנה נעשתה מאליה. ואילו מכת בכורות היא המכה היחידה בה נדרשו בני ישראל לעשות משהו לשם כך.
מכה עם מטרה שונה
הסיבה לכך היא משום שמכת בכורות שונה במהותה מכל המכות הקודמות. המכות נועדו לגרום לעם המצרי להכיר בקיום הבורא ובגדולתו, ככתוב2 "בזאת תדע כי אני ה'". מטרה זו אפשרית במכות בהם המצריים נפגעים, אך נותרים בחיים ויש להם אפשרות להבין ולהפנים את המסר. מכת בכורות לעומת זאת, באה כדי להעניש, והיא נטלה את חייהם של הבכורות מבלי לאפשר להם להגיע לתובנות בעקבות המכה.
לכן דווקא במכה זו, נדרשו בני ישראל לסימן שיהווה ביטוי להבחנה בינם לבין מצרים. שכן, בשונה משאר המכות שלא פגעו בהם מאחר וכבר הכירו בה'3, אבל במכת בכורות שמטרתה הייתה להעניש, התעוררה מידת הדין על בני ישראל, וטענה שעליהם גם ללקות במכה זו, כעונש על שנגררו אחר מעשי המצריים ובני ישראל היו עלולים גם כן להפגע.
אהבה ללא גבולות
אם כן, כיצד הועיל האות להגן על בני ישראל?
ההסבר הוא שבמכת בכורות ירד הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו למצרים. אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא לכל יהודי, היא 'עצמית' ואינה תלויה במעשיו ובמצבו. ולכן בני ישראל זכו להגנה מלאה מפני המכה, מבלי להתחשב במצבם.
עם זאת, כדי שאהבת ה' לבני ישראל תקבל ביטוי בפועל, נדרש מעשה קטן מצדו של היהודי. וזה הרעיון מאחורי הסימון של הדלת בדם הפסח. המטרה היא להזכיר את מצוות קרבן הפסח שקיימו בני ישראל, ובכך לגלות את אהבתו העצומה של הקדוש-ברוך-הוא לכל אחד ואחד מבניו.