דרשה
לשבת

פטירתה של רחל אמנו

לפני פטירתו של יעקב אבינו מהעולם הזה, הוא מבקש ודורש מיוסף בנו שלא יקברו אותו בארץ מצרים, אלא יעלו את ארונו לארץ ישראל ויקברו אותו במערת המכפלה, לצד אבותיו אברהם ויצחק1.

בתוך כך, יעקב מתנצל בפני יוסף על כך שהוא, יעקב, לא קבר את רחל אשתו, אמו של יוסף, במערת המכפלה – אלא על אם-הדרך ליד 'בית לחם', ואומר: "מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך.. ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם".

חכמי ישראל אומרים, שיעקב אבינו הוסיף וביקש מיוסף שלא תהיה בליבו תרעומת על קבורת רחל אמו בדרך – ולא במערת המכפלה. וזאת, כי כך ציווה עליו הקדוש-ברוך-הוא לעשות, על-מנת שכאשר בני ישראל יגלו מארץ ישראל ויעברו דרך 'בית לחם', רחל אמנו תעורר עליהם את רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא ותתפלל לחזרתם לאדמתם2.

ויש לתמוה: האם בכך יעקב אכן ביטל לחלוטין כל חשש לתרעומת מצד יוסף? הרי גם אם קבורת רחל בדרך, לא הייתה בחירה של יעקב ואין להאשים אותו על כך, למעשה רחל איבדה זכות עצומה של קבורה בסמיכות לאבות ואימהות האומה, ועדיין אין מענה לשאלה מדוע צריכה רחל לסבול ולהצטער בגלל הגלות של בני ישראל?

מתוך שמחה

ההסבר הוא, כי מאחר שרחל מודעת לכך שמטרת קבורתה ב'בית לחם' היא כדי שבבוא העת תשמש עזרה ותֶמֶךְ לבני ישראל היוצאים מארץ ישראל והולכים לגלות קשה, לא רק שהקבורה בדרך לא גורמת לה סבל וצער, אלא להיפך. רחל אמנו שמחה מאוד על ההזדמנות והזכות שנפלה בחלקה להקל על בני ישראל, ולעודד את רוחם בשעתם הקשה.

מכאן, שדברי יעקב על הסיבה שבגללה רחל נקברה בדרך ולא במערת המכפלה, אכן סילקו לחלוטין כל תרעומת כלפיו מצד יוסף הצדיק. שכן, מעתה ברור שרחל לא סובלת ולא מצטערת על קבורתה במרחק רב משאר אבות האומה, אלא שמחה על הזכות שנפלה בחלקה לתמוך בבניה.

מעלתה של רחל

הדברים מלמדים על מעלתה הגדולה של רחל אמנו:

רחל בוודאי ידעה שקיימת מעלה נפלאה בקבורה יחד עם אבות ואימהות האומה במערת המכפלה במשך אלפי שנים. ועם זאת, הסכימה ברצון לוותר על מעלה נפלאה זו בשביל בני ישראל.

יתר על-כן, הוויתור של רחל למען בני ישראל, לא היה כשהם נמצאים במצב רוחני נעלה ומרומם, אלא מדובר על בני ישראל שגלו מארץ ישראל בעקבות חטאיהם הרבים ומעשיהם השליליים. ואף-על-פי-כן רחל עשתה את הוויתור הגדול למענם ברצון רב ובשמחה, בכדי לעורר עליהם רחמים שישרדו בגלות – ובסופו של דבר יצאו מגלות לגאולה.