דרשה
לשבת

מעבר אקראי ויציאה מכוונת

טרם מכת בכורות, מודיע ה' את אשר עתיד להתרחש1: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור..". השימוש במילה "ועברתי" מעיד לכאורה על פעולה אגבית, כמעט באקראי, וכדברי רש"י: "כמלך העובר ממקום למקום, ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין".

ואולם מספר פסוקים קודם לכן, מופיע ביטוי המלמד כי מדובר בפעולה מכוונת2: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים". כאן לא מדובר על 'מעבר' סתמי ואגבי, אלא על יציאה מתוכננת לשם מטרה ברורה.

המטרה: הגנה על ישראל

להבנת ההבדל בין שני הביטויים, יש להבחין בין שתי פעולות שנעשו באותו הלילה. פעולה אחת הייתה הכאת בכורי מצרים. ואילו הפעולה השנייה הייתה ההגנה על בני ישראל מפני המכה, ככתוב3 "ולא יהיה בכם נגף למשחית".

וזוהי הסיבה לשינויים בסגנון, בהתאם לאופי הפעולות. הכאת המצריים נעשתה תוך כדי מעבר, כדבר סתמי, כבדרך אגב. ואילו עיקר המטרה של יציאת הקדוש-ברוך-הוא למצרים, הייתה על-מנת להגן על עם ישראל.

התנהגות מחייבת

עלינו להפנים ולאמץ גישה זו כדרך חיים. אם בורא העולם בכבודו ובעצמו, מתמקד במטרה של הצלת בני ישראל, ולשם כך אף "יוצא בתוך מצרים", זו ההתנהגות המחייבת גם אותנו. יש להתמסר לסייע לכל יהודי בכל מצב ובכל מקום.

וכאשר הקדוש-ברוך-הוא יראה שאנחנו מצידנו מתמסרים לטובתו של כל יהודי, אף הוא ינהג איתנו באותה מידה. וכפי שכבר הובטחנו4: "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", בגאולה השלימה בקרוב ממש.