"ואלה" ולא "אלה"
חומש שמות פותח במניין שמות בני יעקב אשר ירדו לארץ מצרים. ובעצם, מספרת לנו התורה על תחילתה של הגלות הקשה. הזכרת השמות נפתחת במילים: "ואלה שמות בני ישראל".
תחילת החומש החדש – ספר שמות – היא גם תחילתו של עניין חדש לגמרי (חומש בראשית מסתיים בפטירתו של יוסף הצדיק). מדוע אם כן, כתבה התורה "ואלה שמות", בתוספת ו' החיבור, שמשמעותה הוספה על מה שנכתב קודם? מדוע לא כתבה התורה: "אלה שמות בני ישראל", מה שנראה מתאים יותר?!
אלה – פסל את הראשונים
חכמינו זיכרונם לברכה לימדו אותנו כלל[1]: בכל מקום בתורה שמוזכרת המילה "אלה" [ללא ו' החיבור] – "פסל את הראשונים", ומתחיל עניין חדש שהוא טוב יותר מהקודם. ואילו כאשר כתבה התורה "ואלה" [עם ו' החיבור], הרי זה "מוסיף שבח על הראשונים". והעניין החדש, הוא תוספת על הראשון.
בספר בראשית, סיפרה התורה הקדושה על מעשי אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב. אשר היו צדיקים גמורים ונשגבים, טהורים ומורמים מעם. ולעמת זאת, בספר שמות, מתארת התורה את בניהם – עם ישראל, כשהם במצב ירוד ושפל מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית.
יכלנו לחשוב אם כן, שהאחרונים לא היו כמו הראשונים בצדקותם. כלומר, שבני ישראל היו רשעים, וזאת בשונה מהאבות הצדיקים. לפיכך, תיכף בתחילת סיפור גלות מצרים, כאשר מונה התורה את שמות השבטים אשר ירדו למצרים, היא כותבת את המילה "ואלה" [עם ו' החיבור], וזאת בכדי להשוות בין האבות לבנים: כמו שהאבות היו צדיקים וטהורים, כן היו בני ישראל אשר ירדו מצרימה צדיקים וטהורים.
בנים כאבותם
השוואה זו בין הבנים לאבות, קיימת בעניין נוסף: הקדוש-ברוך-הוא הודיע לאברהם אבינו שבניו עתידים לצאת לגלות קשה עד מאד, ולהתענות תחת יד גויים אכזריים.
אברהם, בצדקותו הרבה, קיבל את גזר הדין באהבה, והעביר את הבשורה ליצחק בנו. גם יצחק כאביו, קיבל את גזר הדין באהבה, והעבירו הלאה ליעקב בנו. יעקב אבינו "בחיר האבות[2]", קיבל אף הוא את גזר הדין באהבה, והעבירו הלאה לבניו.
והנה, למרות שבניו של יעקב אבינו סבלו הם ובניהם בגופם ממש מן השעבוד הקשה של מצרים – קיבלו גם הם את גזר הדין, באותה האהבה ממש, כפי שקיבלוהו האבות הקדושים!
מעשה אבות סימן לבנים[3]: גם בגלותנו זו הקשה, מקבלים אנו את הדין מאת ה' יתברך באהבה גדולה. ומאמינים ובטוחים שנזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
—-
[1] שמות רבה, פרשה ל', פיסקה ג'.
[2] מדרש רבה פרשת וישלח פע"ו.
[3] בראשית רבה, מ"ח, ז'.