למה השבירה היא שבח?
פרשת 'וזאת הברכה', הפרשה האחרונה בתורה, חותמת את חמשת חומשי תורה. הפרשה מכילה את ברכות משה רבינו לעם ישראל, ואת סיפור פטירתו מן העולם.
שלושת הפסוקים האחרונים בפרשה, משבחים ומהללים את משה כמנהיג דגול ועניו וגדול הנביאים. ולסיום, מציינת התורה את הניסים והאותות שעשה משה "לעיני כל ישראל".
רש"י מפרש כי המילים 'לעיני כל ישראל' בהם נחתמת התורה, מתייחסים לאירוע של ירידת משה רבינו מהר סיני עם 'לוחות הברית' בידו ובראותו את עם ישראל משתחווה לעגל הזהב, שבר את 'לוחות הברית' לעיני כל ישראל. ועל כך אמר לו הקדוש-ברוך-הוא "יישר-כוחך ששיברת!".
נשאלת השאלה: מהי המעלה הגדולה בשבירת 'לוחות הברית' עד כדי שהדבר חותם את התורה? ולמה שבירת הלוחות נחשבת בין השבחים הנפלאים שהתורה משבחת את משה רבינו?
כמו קריעת הכתובה
אכן, לאמיתו של דבר, שבירת 'לוחות הברית' שירתה מטרה גדולה וחשובה מאד1:
חכמי ישראל אומרים, שהדבר דומה למלך שנסע למדינה רחוקה, והשאיר את אשתו בארמונו. לאחר זמן, יצא שם רע על אשת המלך, ושמועות על מעשיה המקולקלים התפרסמו ברבים. ראה קרוב משפחתה את הנעשה, הלך וקרע את שטר הכתובה המחייב את אשת המלך להיות נשואה לבעלה, וכך הוקל מאוד העונש שבו היא עלולה להיענש על מעשיה.
כך גם בשבירת 'לוחות הברית', משה רבינו שבר כביכול את 'שטר הכתובה', המחייב את בני ישראל לקיים ולשמור על מצוות הבורא, ובמעשה זה הֵקֵל מאוד על העונש שהיה צפוי להם בגין חטא העגל.
יכולת מדהימה ואהבה עצומה
לכן, מעשה זה של משה רבינו חותם את כל התורה:
משה רבינו קיבל את התורה ישירות מבורא העולם, ואהבתו לתורה לא ידעה גבולות. ובכל זאת, שבר משה את 'לוחות הברית' היקרים לו כל-כך, ובלבד שיוכל להקל ולוּ במעט על העונש הצפוי לבני עמו.
יתר על כן, רק מעטים מבני ישראל חטאו בעגל, והחוטאים נימנו על החלק הכי פחות איכותי שבעם2. למרות זאת, החליט משה לוותר על כל הקדוש והיקר לו, ובלבד שיעלה בידו להציל את העם אותו אהב אהבת נפש.
במעשה זה, ביטא משה את יכולת מנהיגותו המדהימה, ואת האהבה העצומה שרחש לבני ישראל, ולכן דווקא בעניין זה בחר הקב"ה לחתום את תורת ישראל.

