דרשה
לשבת

לשם מה הייתה התפיסה?

בד-בבד עם דברים על השכר הרב הצפון למי שיקיים תורה ומצוות, מוכיח משה רבינו את בני ישראל ואומר להם שכניסתם לארץ ישראל אינה בזכות עצמם, שהרי הם חטאו בחטא העגל. אלא בזכות אבות האומה, להם הובטחה הארץ על ידי בורא העולם.

בהקשר זה מגולל משה את פרטי מעשה העגל, ומספר על עלייתו להר סיני לקבל את לוחות האבן, שהייתו 40 יום בהר, וההודעה שהודיע לו הקדוש-ברוך-הוא על החטא החמור. ולבסוף מתאר משה רבינו כיצד בצערו על החטא, שבר את לוחות האבן, ואומר: "ואתפושׂ בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי, ואשברם לעיניכם".

ויש לתמוה1:

מדוע נדרש משה 'לתפוס' את הלוחות ולשבור אותם לעיני עם ישראל – הרי הוא ירד מהר סיני כשהלוחות בידו?

הלוחות כחוזה מחייב

להבהרת הדברים, יש לעמוד על המשמעות הפנימית של לוחות הברית2:

מעבר לכך שעל הלוחות הברית נכתבו עשרת הדברות שהם כללות כל התורה כולה, הכתיבה על לוחות אבן ונתינתם בידי משה רבינו, היוו כעין 'כתובה' בין הקב"ה לעם ישראל. חוזה בו מפורטות ההתחייבויות של עם ישראל.

כאשר משה רבינו ירד מהר סיני, וראה את בני ישראל משתחווים לעגל הזהב, כאבו היה רב. נוסף על-כך, משה רבינו נחרד בראותו את לוחות האבן שבידו המסמלים את ההתחייבות של בני ישראל לקיים את המצוות.

לכן החליט משה רבינו לשבור את הלוחות, ובכך להקל את העונש של בני ישראל, שהרי בהינטל החוזה החתום – ההתחייבות מצד עם ישראל פגה.

העברת בעלות ואחריות מלאה

אך משה רבינו נמנע מלעשות זאת מיד, כי אף שלוחות הברית נמסרו לו בפרט, הוא התכוון בליבו להפוך את הלוחות לרכוש של כל עם ישראל, כך שמבחינתו הלוחות שייכים כבר לכל עם ישראל. אם כן, שבירת הלוחות עלולה לעורר קטרוג על-כך שבני ישראל שברו את מה שניתן להם מאת ה'.

לכן תפס משה רבינו את לוחות הברית בידיו. בכך הוא עשה פעולת קניין מוחלטת על הלוחות שהפכו אותן לרכושו הבלעדי. כעת ניגש משה לממש את רצונו, ושבר את חוזה ההתחייבות בין הקב"ה לבין עם ישראל.

יש ללמוד מכך עד כמה גדולה מסירותו של משה, מנהיג ישראל אמיתי, לבני עמו. הוא קיבל על עצמו את מלוא האחריות על שבירת לוחות הברית, ובלבד שיוכל להקל בעונשם של צאן מרעיתו.