למה העונשים אינם זהים?
לאחר שקורח ומאתיים וחמישים האנשים שהצטרפו אליו יצאו במחלוקת על משה רבינו, ביקש משה להוכיח לעין כל, שנשיאותו ומנהיגותו נקבעו על-פי הקדוש-ברוך-הוא.
הדבר נעשה באמצעות הניסוי הבא: מאתיים וחמישים אנשיו של קורח, נדרשו להקטיר קטורת יחד עם אהרן הכהן, ואם רק הקטורת של אהרן תתקבל לרצון, תהיה זו הוכחה מוחצת שמשה ואהרן נבחרו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא – והם ראויים לתפקידם1.
בד בבד, ביקש משה להורות לדתן ואבירם, השותפים של קורח למחלוקת, לצאת מאוהליהם. לאחר שהם ומשפחותיהם יצאו, הורה משה לכל העומדים סביבם להתרחק מהמקום.
לפתע, נפתחה האדמה תחתם ובלעה את דתן ואבירם ואת משפחותיהם. בו-זמנית, יצאה אש גדולה ושרפה את מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת.
ונשאלת השאלה: מה הסיבה להבדלי העונשים? מדוע לא נענשו דתן ואבירם ומקטירי הקטורת בעונש זהה?
רצו להתעלות ונשרפו באש
על-פי פנימיות התורה, מאתיים וחמישים האנשים שחברו לקורח, ידעו שהקדוש-ברוך-הוא רוצה במנהיגותו של משה רבינו ובכהונתו של אהרן. ועם זאת, הם הצטרפו למחלוקת כי היתה להם שאיפה2 להקטיר קטורת לפני ה', והם נטלו חלק בעניין כדי להגשים את השאיפה הזו.
ואולם, הקדוש-ברוך-הוא, כמובן, לא רצה בקטורת הזו, והם נענשו בחומרה על שהצטרפו למחלוקת קורח. והעונש היה בהתאמה מלאה לחטאם. חטאם היה שרצו להתעלות מעבר למדרגתם ולהקטיר קטורת, והם נענשו באש שטיבעה לעלות למעלה.
לא רצו להתעלות ונבלעו באדמה
גם עונשם של דתן ואבירם היה בהתאמה לחטא שלהם. מוסבר בפנימיות התורה, שטענתם כלפי משה הייתה כי "המעשה הוא העיקר", ובקיום המצוות בפועל אין הבדל בין צדיק גדול ליהודי פשוט.
הצדיק מניח תפילין בדיוק כמו היהודי הפשוט, טליתו של הצדיק דומה לחלוטין לטלית של כל אדם, וכך בהיבט המעשי של כל שאר המצוות. לכן, לטענת דתן ואבירם, אין צורך להתאמץ ולהתעלות בכוונת המצוות, שהרי "המעשה הוא העיקר"3.
על כך הם נענשו בבליעה באדמה. אל מול טענתם שמוטב להישאר בעולם המעשה ואין צורך להתעלות, עונשם היה שהם שקעו מטה מטה.