היום העגום
ביום השישי לבריאת העולם, ברא הקדוש-ברוך-הוא את האדם הראשון. באותו היום, ציווהו הבורא שלא לאכול מעץ הדעת, אך בעצתו הרעה של הנחש, התפתו האדם ואשתו ועברו על הציווי הברור, ובסופו של דבר נענשו בעונשים חמורים1.
התיאורים של אירועי אותו יום שישי, מסתיימים בפסוק "… והנה טוב מאוד, ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי".
נשאלת השאלה: האם ניתן לסכם את ההתרחשויות העגומות של היום הזה כ"טוב מאוד"?! האם חטאם החמור של האדם ואשתו לא מעכיר – ולו במעט – על סיכומו של יום?!
יתר על כן, חכמים אומרים2 שבאותו יום שישי, נבראו גם יצר הטוב וגם יצר הרע, ובריאתם רמוזה במילים 'טוב מאוד': "טוב זהו יצר טוב, מאוד זהו יצר הרע", וכאן מתעוררת תמיהה גדולה:
כיצד ייתכן שהקדוש-ברוך-הוא רומז לבריאתו של היצר הרע והמסית, דווקא במילה 'טוב מאוד'?! האין מילה מתאימה יותר בתורה לבריאת הרוע?!
מעלת התשובה
הסבר הדבר נעוץ במהות המושג 'תשובה':
כאשר יהודי מפנה עורף לציווי של הקדוש-ברוך-הוא ועובר עבירה, חלילה, ניתנת לו האפשרות לחזור בתשובה על מעשיו, ולהתקרב אל ה' עוד יותר מכפי שהיה לפני החטא.
חכמים מהללים מאוד את החוזר בתשובה, שקודם לכן היה במצב רוחני ירוד ושפל שגרם לו לחטוא, ואילו כעת התגבר על יצרו, שב מחטאו והתחרט על מעשיו השליליים. חכמים אפילו אומרים על 'בעל תשובה' ש"זדונות נעשו לו כזכויות"3 – לאחר החזרה בתשובה, חטאים שעשה בזדון, נחשבים ונספרים לו כזכויות ומעשים טובים.
הסיבה לכך היא שלאחר החטא, היהודי חש עד כמה התרחק מהבורא ונפשו צמאה ומשתוקקת לקירבת ה'. רגש הומה זה נוצר בעקבות החטא שהוא הגורם ליהודי להיות מודע לריחוקו ולשאוף להתקרב. ומאחר שהעבירות, ה'זדונות', הם אלה שלמעשה היוו את הדחף לעשות תשובה, להתרומם ולהתקרב עוד יותר אל הקדוש-ברוך-הוא, ראוי שה'זדונות' עצמן יהפכו ל'זכיות'.
הסיבה האמיתית
לכן קורא הקדוש-ברוך-הוא ליום בו נברא היצר הרע – "טוב מאוד":
המטרה שלשמה ברא הקדוש-ברוך-הוא את היצר הרע – המפתה לעבור על רצון ה', היא כדי שהאדם יתגבר על הפיתוי, יעמוד בניסיון ויתעלה ואם חלילה חטא, תיווצר ה'תשובה' שעל-ידה יוכל היהודי להתעלות ולהתרומם למצב רוחני נעלה יותר מכפי שהיה לפני החטא.
על כן, אל-לו ליהודי להתאונן על מצבו ולהשליך את סיבת חטאיו על יצרו הרע שמפתהו בכל עת, אלא עליו לזכור את המטרה לשמה נועדה בריאת היצר הרע – על מנת להתרומם גבוה יותר, ולהתקרב עוד יותר לאלוקות.