מה היה חסר בימי המילואים?
פרשת השבוע עוסקת בשבעת הימים שלפני חנוכת המשכן. ימים אלו נקראים 'שבעת ימי המילואים', ובהם אימן והכשיר משה רבינו את אהרן ובניו לתפקידם ככוהנים במשכן.
במשך אותם שבעה ימים, היה משה רבינו מקים את המשכן ומפרק אותו בסוף היום, ולמחרת מקים אותו מחדש. אומרים על כך חכמינו1: "ז' ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושימש בו ופירקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה". כלומר, בכל שבעת הימים לא היה גילוי של השראת השכינה במשכן. רק ביום השמיני, ירדה אש מן השמיים לשרוף את הקורבן, והדבר שימש אות להשראת השכינה.
ונשאלת השאלה: במשך שבעת ימי המילואים הקריב משה כמה וכמה קורבנות2 – מדוע לא גרמו הקורבנות הללו להשראת השכינה במשכן?
שני אופנים בהשראת השכינה
מוסבר על כך בתורת החסידות3, כי בהשראת השכינה למטה, בעולם הזה, קיימים שני אופנים.
האחד – על-ידי פעולת האדם. כאשר יהודי עובד את ה' כנשמה בגוף בעולם הזה, הוא גורם גילוי אור אלוקי בעולם והשפעה רוחנית מלמעלה.
והשני – מצד רצונו של הקדוש-ברוך-הוא.
באופן הראשון, כשהדבר הוא כתוצאה ממעשי האדם, כיון שהאדם מוגבל, הוא יכול לפעול גילוי אלוקות והשראת השכינה רק מִדרגות נמוכות, בהתאם לרמת ההשגה והעבודה הרוחנית שלו. ואילו באופן השני, כשההתגלות היא מלמעלה, מאחר שהקדוש-ברוך-הוא בלתי מוגבל, יכולה ההתגלות להיות גם מִדרגה גבוהה ביותר, בשיא העוצמה.
עבודתו של משה רבינו במשכן בשבעת ימי המילואים, אכן הביאה להשראת השכינה בעולם, אך מאחר שההתגלות נפעלה על-ידי עבודת האדם מלמטה, לא היה ניתן להמשיך את השכינה ממקורה הגבוה ביותר. לכן חכמים אומרים כי בימים הללו לא שרתה שכינה במשכן.
לעומת זאת, ביום השמיני, ההתגלות האלוקית והשראת השכינה במשכן לא היו על-ידי פעולות מלמטה. השראת השכינה התרחשה מלמעלה, פעולה של הקדוש-ברוך-הוא לבדו, ככתוב4: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה". כעת ההתגלות הייתה ללא גבולות, ומובן שהיא נחשבת השראת השכינה.
לעשות כל מאמץ
ויש להבהיר: אכן, התגלות האלוקות בעולם על-ידי פעולות האדם אינה יכולה להיות מהדרגה הגבוהה ביותר של מקור האור האלוקי. ועם זאת, האדם מצידו צריך לעשות כל מאמץ, עמל ויגיעה בעבודת ה' בעולם, ובסופו של דבר יזכה להשראת השכינה מלמעלה. כמו משה רבינו שבמשך שבעה ימים עשה כל מה שהיה מסוגל לעשות בכוחותיו שלו, ורק לאחר מכן התרצה הקדוש-ברוך-הוא להשרות את שכינתו מלמעלה.