למה אחרי שריפה מתעשרים?
כשבני ישראל היו במדבר, הם התלוננו על תנאי החיים הקשים במדבר הנורא, וטענו – "למה העליתנו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים?"1.
כעונש על תלונתם שהייתה ביטוי לכפיות טובה, הביא עליהם הקדוש-ברוך-הוא נחשים ארסיים שהכישו את בני ישראל ופגעו בהם. התורה קוראת לנחשים הללו "הנחשים השרפים", על שם שבארס שיניהם היו שורפים את האדם הננשך2.
בעקבות העונש הכבד, שבו בני ישראל אל משה והתחננו כי יתפלל אל הקדוש-ברוך-הוא לבטל מעליהם את רוע הגזירה.
ה' נעתר למשה והורה לו – "עשה-לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי"3. כלומר, לעשות נחש מנחושת, להניחו בראש מוט גבוה ולהציבו במרכז המחנה. וה' מבטיח כי כל המביט ב'נחש הנחושת', יחלים מהכשת הנחשים ויחיה. וכמובן, כך היה.
ראו זה פלא: הנחש שזה-עתה הביא מוות ואובדן, הפך להיות סמל לרפואה וחיים.
ועל כך אמרו בתורת החסידות, פנימיות התורה4, כי הדבר קשור לפתגם שאמרו קדושי עליון – "אחרי שריפה מתעשרים". כלומר, כשם ש"הנחשים השרפים" שקודם לכן הזיקו בצורה נוראית הפכו לגורם מרפא ומחייה, כך אם מתרחשת שריפה ונגרם נזק רב, בסופו של דבר השריפה תניב תוצאות חיוביות.
ונשאלת השאלה: על-פי ההלכה, מי שהיה במצבים של 'סכנת חיים' בעקבות מחלה או סיבות אחרות וניצל, נדרש לברך ברכת 'הגומל'.
ואם כל מחלה, או סכנה אחרת, היא תופעה שבהכרח תביא בסופו של דבר תוצאות טובות, כמו העושר שבא אחרי שריפה, מה המשמעות של ברכת 'הגומל' על ההצלה מסכנה?
המשימה והשליחות
להסבר הדברים, יש להתבונן במהות שליחותו ותפקידו של האדם עלי אדמות:
עם בריאת אדם הראשון, קבע הקדוש-ברוך-הוא את משימת חייו – "לעבדה ולשמרה"5. כלומר, לנצל את כל כוחות נפשו וגופו על-מנת לקיים את מצוות ה'. וכמובן, כדי לעשות זאת בשלימות, נדרשת בריאות טובה.
אולם לפעמים הקדוש-ברוך-הוא מאתגר את היהודי בניסיונות מורכבים, על-מנת לבחון את רמת האמונה שלו ואת חוסן ביטחונו.
השאיפה – ללא ניסיונות
זו הסיבה לכך שיש לברך ברכת 'הגומל' על הצלה מסכנה שכן, למרות שגם לדברים לא רצויים מוכרחות להיות תוצאות חיוביות, הבקשה והתפילה היא לחיות חיים טובים ובריאים, ללא ניסיונות מאתגרים.
וגם אם יהודי נאלץ לחוות ניסיון קשה ומאתגר או שהתרחשה עליו צרה, רחמנא ליצלן, עליו להיות מלא תקוה וביטחון שמדובר בגל רגעי שמחלוף, ובמהרה יראה את הטוב והשפע שעתידים לבוא עליו.