מה גרם למהפך של המרגלים?
לפני הכניסה לארץ ישראל, מבקשים בני ישראל ממשה רבינו לשלוח מרגלים אל הארץ, כדי לדעת האם יושבי הארץ הם חזקים או חלשים, כיצד הערים מוגנות ועוד.
משה רבינו בוחר שנים-עשר אנשים חשובים ונכבדים, ועליהם מוטלת המשימה ללכת לארץ ישראל ולרגל אותה, על-מנת להתכונן כראוי לכניסה לארץ.
באותה שעה שנבחרו למשימה ויצאו לדרך, המרגלים היו צדיקים והם האמינו בלב שלם שגם אם יושבי הארץ הם גיבורים, רבים ועצומים, ברכת ה' תלווה את בני ישראל – והם יצליחו לכבוש את הארץ.
למעשה, הדיווח שמסרו המרגלים עם שובם למדבר, ניבא שחורות. הם טענו כי "העם היושב.. חזק הוא ממנו"1, והארץ היא "ארץ אוכלת יושביה"2 ועוד.
ונשאלת השאלה: מה השתנה? איך קרה שהמרגלים שהיו מאמינים גדולים, ובטוחים כי עם ישראל יזכה לניצחון על-טבעי במלחמה על כיבוש הארץ, חזרו מהסיור בארץ ישראל חסרי אמונה וביטחון?
בין שמיעה לראיה
חכמים אומרים3: "אינה דומה שמיעה לראיה". כאשר אדם שומע על אתגר קשה או מכשול מעכב, הוא עדיין לא מודע היטב למהות הקושי ולרמת האתגר. ואילו כאשר הוא רואה את הדברים לנגד עיניו וחווה אותם אישית, הדברים מקבלים משמעות עוצמתית לאין שיעור.
זה היה התהליך שעברו המרגלים. כל עוד הם רק שמעו על המצב בארץ, הם לא היו מודעים היטב לקשיים ולאתגרים שבכניסה לארץ, והיו מלאים אמונה וביטחון שיצליחו במשימה. אך כשהגיעו לארץ וראו במו-עיניהם את יושבי הארץ הגיבורים והענקים, הם החלו לחוש פיק-ברכים, והחשש והפחד החלו לכרסם בליבם.
לכן, כאשר המרגלים חזרו למדבר, הם אמרו לבני ישראל "וגם ילידי הענק ראינו שם.. ראינו את הנפילים"4 והרבו לתאר את מה שראו בעיניהם, כדי להסביר את המהפך הקיצוני שחל בעמדתם, לעומת עמדתם לפני היציאה לארץ.
החשש – עצת היצר
יש בכך מסר חשוב ונצחי: פעמים רבות אנחנו לוקחים על עצמנו החלטות טובות, ורותמים את עצמנו לעניינים חיוביים, אך למעשה, כשמגיע שלב הביצוע – אנחנו נופלים לחולשה איומה ומתקשים לבצע את מה שקיבלנו על עצמנו.
יש לדעת, כי גישת של המרגלים, לפיה מראה הדברים בפועל, יוצר חולשה ונפילות רוח, היא טעות מוחלטת. ואכן, המרגלים נענשו על כך בחומרה.
לאמיתו של דבר, כל הפחדים, החששות ונפילת הרוח, הם עצת היצר-הרע המנסה להפיל אותנו ברשתו. ועלינו לדעת שהקדוש-ברוך-הוא מעניק כוחות עצומים למי שמחליט החלטות טובות, ומסייע בעדו לקיים את ההחלטות בצורה מושלמת.