אור וחושך בערבוביה
בסיפור בריאת העולם המופיע בפרשתנו בפירוט נרחב, מסופר כיצד ברא הקדוש-ברוך-הוא ביום הראשון את האור ואת החושך. ולאחר מכן מתוארת ההבדלה בין האור ובין החושך: "וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".
מדוע היה צורך בהבדלה זו?
מפרש רש"י: "ראהו (האלקים את האור) כי טוב, ואין נאה לו ולחושך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה", כלומר, לאחר שראה הקדוש-ברוך-הוא שהאור הוא טוב ומעולה, החליט שלא כדאי להשאיר את האור והחושך מעורבים יחד – והפריד ביניהם.
נשאלת השאלה: כיצד ייתכן שבתחילת הבריאה, היו האור והחושך מעורבים?! הרי במקום שיש אור, החושך נעלם מאליו, ואיך יתכן לערב בין אור וחושך?
זמנים קבועים
ההסבר הוא כי בדבריו שהאור והחושך היו משמשים יחד בערבוביא, רש"י לא מתכוון ששניהם היו קיימים באותו זמן בכל העולם כולו. זו אכן מציאות בלתי אפשרית. הכוונה היא שלא היו זמנים קבועים ותחומים מוגדרים לאור ולחושך, אלא היה יכול להיות מצב שהחושך שורר שעה ארוכה, לאחר מכן האור מאיר זמן קצר, והחושך שב וחוזר חלילה – ללא כל סדר.
לכן, כאשר ראה הקדוש-ברוך-הוא את מעלתו של האור, החליט להגדיר ולתחם זמן בו יאיר האור, והנבראים יוכלו ליהנות ממנו, כהמשך דברי רש"י: "וקבע לזה תחומו ביום, ולזה תחומו בלילה". כלומר, שהקדוש-ברוך-הוא קבע סדרי יום מסודרים, וזמנים קבועים להארת האור בעולם – ביום, ולשליטת החושך – בלילה.
וכפי שנאמר מיד בפסוק הבא1: "ויקרא אלוקים לאור יום, ולחושך קרא לילה" – להורות על הזמנים הקבועים בהם נתן הקדוש-ברוך-הוא את השליטה לאור ולחושך.
תחומים בחיים
בדיוק כך עלינו לנהוג בחיינו כיהודים. כל אחד צריך להקים ולגדור לעצמו תחום שיהיה כולו קדושה ואור של תורה ומצוות. וגם ענינים גשמיים כמו אכילה מנוחה ועבודה, שיהיו לשם שמים. יש להיזהר מערבוב של חיי הקדושה עם תחומים הפוכים, שכן הקדושה והטומאה הם תחומים מנוגדים שלא ניתנים לחיבור.
אמנם, לפני ההבדלה בין האור והחושך, לא היו תחומים מוגדרים לכל אחד מהם, אך לאחר שהקדוש-ברוך-הוא קבע חלוקה והפרדה ברורה ביניהם, כך שזמני הלילה יהיו בשליטת החושך, ואילו זמני היום יהיו בשליטת האור, ניתנה גם לכל יהודי האפשרות לתחום את חייו כך שיהיו חיי קדושה ואור בלבד, ללא תערובת של דברים הפוכים חלילה.
1. בראשית, פרק א', פסוק ה'.