יציאה מהרצונות האישיים
פרשתנו פותחת בציווי הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". ציווי זה מהווה את אחד הניסיונות בהם נתנסה אברהם אבינו – לעזוב את מקום מגוריו הקבוע, ולהגר אל הבלתי נודע.
על-פי תורת החסידות1, ציווי זה מכיל הוראה עמוקה ביותר. הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את אברהם אבינו למקד את עיסוקיו רק בעבודת ה': "לך-לך מארצך" – התבדל והתרחק מכל רצונותיך ושאיפותיך, "וממולדתך" – תפסיק את כל ההרגלים שלך, "ומבית אביך" – הימנע מפעולות המבוססות על חוכמתך ובינתך (המשולים בתורת הסוד ל'אב ואם'2) ולך "אל הארץ אשר אראך" – אל הרצונות של הקדוש-ברוך-הוא בלבד.
ונשאלת השאלה: לבני אדם כערכנו, ראוי לצוות ולהורות על היבדלות מכל הרצונות, ההרגלים והמחשבות סביב מעגל חיינו. ואכן, אנו עדים לכך שלעיתים קרובות הם יוצרים את ההפרעות בעבודת ה'. אך רצונותיו ושכלו של אברהם אבינו, היו בוודאי קדושים וטהורים גם לפני הציווי "לך-לך", ואם-כן מדוע הוא נדרש להיבדל ולהתנתק מהם?
פרסום האלוקות לרבבות
להסבר הדברים, יש להתבונן בהבדל בין פעולותיו של אברהם אבינו לפני הציווי "לך-לך" ואחריו:
גם לפני שאברהם אבינו עזב את ארצו ואת מולדתו, והיגר אל ארץ כנען על-פי ציווי ה', הוא פרסם את מציאות הבורא והביא לרבבות את האמונה והבטחון בבורא העולם. התורה אף אומרת, כי אברהם אבינו ושרי אשתו עזבו את מולדתם יחד עם "הנפש אשר עשו בחרן"3, והכוונה לגרים הרבים שהתקבצו לפתחו של אברהם אבינו.
עם זאת, בפסוקים מאוחרים יותר, מצטט רש"י את דבריו של אברהם: "עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ – שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ". מכאן שפרסום שם ה' בעולם בתקופה הבאה בחייו של אברהם אבינו, היה ברמה אחרת לגמרי.
אמונה איתנה ותקיפה
הסיבה לכך היא, שכל עוד אברהם אבינו היה בחרן מולדתו, עבודתו בפרסום האלוקות בין הבריות, הייתה בכפוף להכרתו והבנתו השכלית של אברהם אבינו במציאות הבורא. ובמצב בו יסוד האמונה מבוסס על הכרה שכלית, גם ההשפעה על בני האדם להכיר בבורא העולם ולהאמין בו, הייתה מוגבלת, וכן האמונה לא מספיק חזקה ועמוקה. עד כדי כך שתקופה זו נחשבת ככזו "שלא היו באי עולם מכירים בו".
משום כך הורה הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו לצאת ולהיבדל אפילו מרצונותיו ונטיות שכלו הקדושים. כדי להגיע לאמונה איתנה ותקיפה שלא נשענת על רצונות אישיים והבנה שכלית.
ואכן, כתוצאה מקיום הציווי, פעל אברהם אבינו ש"שם שמים יהיה שגור בפי אלפים ורבבות", שהביא את באי העולם להכרה עמוקה בבורא.