למה דווקא בקריאת-שמע?
בפרשת השבוע מופיעות שתי מצוות בסיסיות – מצוות קריאת-שמע ומצוות תלמוד תורה. ומעניין: שתי המצוות נלמדות מאותו פסוק: "ושיננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
מהמילים "ובשכבך ובקומך" למדים את החובה לקרוא קריאת-שמע פעמיים בכל יום – בלילה וביום. ובנוסף לכך, חובה ללמוד תורה בכל עת – בלילה וביום1.
ואולם, יש הבדל משמעותי בין שתי המצוות. לגבי קריאת-שמע נקבע כי החיוב בלילה הוא חיוב נפרד ונבדל מהחיוב ביום. ולכן קבעו ברכות נפרדות לקריאת-שמע בלילה ולקריאתה ביום.
לעומת זאת, לימוד התורה בלילה וביום, הוא מצוה אחת ללא הפרדה. כלומר, מדובר במצוה שחיובה תמידי ומתמשך. לכן תיקנו ברכה אחת המכוונת ללימוד התורה של הלילה ושל היום כאחד2.
ונשאלת השאלה: מהותו של לימוד התורה, הוא הבנה והשגה של השכלות התורה וחוכמתה – ודווקא בהשכלה של דברי חכמה, ניכר הבדל גדול בין הלימוד בשעות היום ללימוד בשעות הלילה.
לעומת זאת, קריאת-שמע היא סמל לקבלת-עול מלכות שמים, ובעניין זה אין סיבה להבדל כלשהו בין היום והלילה. אם כן, מדוע דווקא במצוות לימוד התורה לא חילקה התורה בין החיוב ביום לחיוב בלילה, ואילו במצוות קריאת-שמע קיים חילוק?
קריאת שמע – בתוך העולם
הסבר הדבר:
הפסוק הפותח את קריאת-שמע הוא – "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". פסוק זה מבטא את אחדות ה' ומלכותו על כל העולמות, כולל העולם הזה הגשמי. וכפי שנרמז גם במילה האחרונה בפסוק 'אחד' – הקדוש-ברוך-הוא, הוא 'אלופו של עולם', מולך על כל ח' חלקי הבריאה (שבעה רקיעים והארץ התחתונה), ובד' רוחות העולם (מזרח, מערב, צפון ודרום).
לכן במצוות קריאת-שמע קיים הבדל בנוסח בין הלילה והיום, שכן תוכנה הוא להדגיש לסמל ולבטא את מלכות ה' אפילו בתוך העולם הגשמי והחומרי שיש בו גם זמנים של אור, וגם זמנים של חושך ואפילה.
לימוד תורה – מעל העולם
לעומת זאת, מהותה של התורה היא חכמה אלוקית על-אנושית. מקורה של התורה הוא עליון ונשגב, והיא נמשכת מדרגה רוחנית נעלית, למעלה מעלה ממה שאנחנו מסוגלים להכיר ולהשיג. לכן נקבע שבמצוות לימוד התורה לא תהיה חלוקה לפי המגבלות הגשמיות של לילה ויום, כי התורה נעלית מהעולם, ולא כפופה להגבלות העולם הגשמי.
עלינו ללמוד מכך, כמה גדולה הזכות לעסוק בתורה ולהתחבר לתורה, שבלימודה אנו מתאחדים עם מקור אלוקי רוחני נעלה שאין כמותו.

