למה נאמר 'ראה'?
פרשת השבוע פותחת במילים "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה". הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את בני ישראל כי עם כניסתם לארץ, יתייצבו למרגלות הר גריזים והר עיבל, שם יערכו מעמד של ברכות שיחולו על ראשו של האיש ההולך בדרך ה', ולחילופין קללות על מי שיסור מן הדרך.
בכך מבקש הקדוש-ברוך-הוא לעודד את הבחירה בדרך הטובה, ולהגביר את המודעות למצב הלא-רצוי שעלול להיווצר בעקבות בחירה לא נכונה.
נשאלת השאלה: לכאורה, כדי לעורר ולהזהיר את האדם לשים לב ולהבחין בין הטוב שבעשיית המצוות להיפך הטוב שבביצוע עבירות, ראוי להשתמש בביטוי שמשמעו הבנה, מודעות או שימת לב, ולא של ראיה. אם כן, מדוע נאמר בהקשר זה 'ראה'?
עיקרון הבחירה החופשית
להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהותו של הרע הקיים בעולם1:
הקדוש-ברוך-הוא לא רוצה לכפות על האדם באיזו דרך ללכת. הרצון האלוקי הוא שהיהודי יבחר ללכת בדרך התורה והמצוות בעצמו, בבחירתו החופשית, ויתאמץ בכוחותיו האישיים לא להיות מושפע מהעולם שמתנגד לקדושה.
לשם כך, ברא ה' את הטוב ואת הרע, ונתן לאדם את היכולת ואת האפשרות לבחור בין הדרך הטובה לזו הרעה.
מכאן שמציאות הרוע לא נועדה כדי להחטיא את האדם ולהענישו, חלילה. להיפך, הרע קיים כדי שהיהודי יוכל לבחור בטוב מצידו, בבחירתו החופשית, בלי אילוצים חיצוניים.
הדרך לדלג על המכשולים
זו הסיבה שהתורה קוראת לבחירה בדרך הטובה על-פני הדרך הרעה בלשון 'ראה':
הבחנה והבנה, הם נתונים שכליים שבאמצעותם האדם יכול לבחור בין דרך אחת לשנייה לפי שיקולים אישיים והעדפות שונות. ואילו ראיה מסמלת הסתכלות עמוקה במהות ופנימיות הדברים.
באמירת 'ראה', הקדוש-ברוך-הוא קורא ליהודי לראות את הפנימיות והמהות של הרע – שכל מטרתו היא לטובת האדם. זוהי דרישה להסתכל על המהות והפנימיות, ולראות שהדרך הרעה לא קיימת כדי ללכת בה, חס-ושלום, אלא רק כדי לאפשר בחירה חופשית.
ואין ספק שכאשר האדם אכן יישיר מבט לעומק הדברים, ויראה את המהות הפנימית של הרע, כל הניסיונות העומדים לפניו בעבודת ה' יאבדו את חוזקם ותוקפם – והמכשולים יהיו קלים לדילוג.
1. ראה מעין זה ב'לקוטי תורה', פרשת צו, דף ז' עמ' ד.