המזבח הנעלם
שלוש פעמים בפרשתנו בונה אברהם אבינו מזבח, ומקריב בו קורבנות לכבוד בורא העולם. הפעם הראשונה היא בתחילת הפרשה1. הפעם השנייה היא עם בואו למקום הסמוך ל'בית אל'2. ואילו הפעם השלישית היא בהמשך, כאשר אברהם הגיע לאלוני ממרא אשר בחברון3.
רש"י מסביר שבניית המזבח הראשון, הייתה כשבח והודיה לקדוש-ברוך-הוא על ההבטחה שיהיה לו בן שימשיך את דרכו, ואף יהיה לעם עצום ורב4. ואת המזבח השני בנה אברהם אבינו כדורון וככפרה על חטא שעלולים בני ישראל לעבור בעתיד הרחוק באותו מקום.
ונשאלת השאלה: מדוע רש"י לא מסביר גם את הטעם לבניית המזבח השלישי?
קורבנות שונים, מטרות שונות
להבנת הדברים, יש להתבונן בעובדה שבבית-המקדש היו שלושה סוגים מרכזיים של קורבנות – שלמים, חטאת ועולה:
קרבן השלמים, הבא כנדבה, נאכל במקצתו על-ידי הכוהנים, וברובו על ידי בעל הקורבן. ורק מעט ממנו עולה על גבי המזבח. קרבן זה מסמל את התועלת והשפע לו זוכה היהודי על ידי הקרבת קרבן.
קרבן החטאת, הבא בעקבות חטא ועוון, מסמל את התיקון והכפרה שהיהודי משיג באמצעות הקרבת קרבן.
קרבן העולה שכולו עולה על-גבי המזבח, והכוהנים והעם לא אוכלים ממנו מאומה, מסמל את הקרבת הקרבן לשם הקדוש-ברוך-הוא, ללא כל תועלת או מטרה אישית של מביא הקרבן.
לשם שמיים
שלושת סוגי הקורבנות מסמלים שלושה רבדים בעבודת ה'. קרבן השלמים מסמל עבודת ה' בזיקה לתועלת אישית – גשמית או רוחנית – שהיהודי נהנה ממנה כתוצאה מעבודתו. קרבן החטאת מסמל את עבודת ה' הקשורה לתיקון וכפרה על חטאי העבר. ואילו קרבן העולה מסמל את עבודת ה' שאינה קשורה לשום מניע אישי, והיא אך ורק "לשם שמים".
גם בשלושת המזבחות שבנה אברהם אבינו, נרמזים שלושת הרבדים הללו. המזבח הראשון נבנה כהוקרה על השפעת הברכה לילדים. המזבח השני נבנה כתפילה לכפר על עוון בני ישראל בדורות הבאים. ואילו המזבח השלישי נבנה לשם ה', ללא שום מטרה אישית. זו הסיבה שרש"י לא מוצא לנכון לתת נימוק או הסבר לבנייתו, כי אכן לא הייתה כל סיבה לבנייתו, והוא נועד אך ורק לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא.
אם נשקיע בעבודת ה' באופן השלישי, הנעלה ביותר – מעל ומעבר לתועלת אישית – נזכה במהרה לחידוש עבודת הקורבנות בבית המקדש השלישי.