המשכן והמסעות
סיום מלאכת המשכן הביא את ירידת הענן על אוהל מועד1. היה זה סימן מהשמים, שהמלאכה נעשתה כראוי והשכינה שורה במשכן.
התורה מוסיפה ומפרטת כי לענן היה תפקיד נוסף. כאשר הענן התרומם מעל המשכן, בני ישראל ידעו שזה הזמן להתקדם בדרך2.
בפשטות נראה, שתיאור זה של המסעות על פי הענן, אינו קשור למשכן עצמו. אמנם הסימן היה באמצעות הענן השורה על המשכן, אך אין זה חלק מעניינו של המשכן עצמו. לכן, לכאורה מן הראוי לעסוק בנושא המסעות על פי הענן במקום אחר, ולא כאן, כשמדובר במשכן עצמו.
אם כן, מדוע ענין המסעות על פי הענן, בכל זאת מוזכר כאן?
עם שיש לו ייעוד
להבהרת הדברים יש להקדים כי פסוקים אלו, אינם רק חלק מפרשיות המשכן. אלו הם הפסוקים החותמים את חומש שמות, ומהווים סיום וסיכום לחומש כולו. לכן אין ספק כי פרט לקשר של הנושא למשכן, מסתתר בפסוקים אלו גם תוכן השייך לעניינו של חומש שמות כולו.
הנושא המרכזי של ספר שמות העובר בו כחוט השני, הוא סיפור לידתו של עם ישראל. בני ישראל יוצאים ממצרים, ונבחרים על ידי בורא העולם להיות לו לעם3. עם ישראל מקבל את התורה הקדושה, והקדוש-ברוך-הוא רוצה להשרות את שכינתו בתוכם.
אך מהו תפקידו של העם? מהי מטרתו?
את זאת למדים אנו מפסוקים אלו, החותמים את החומש. תפקידו של העם הוא לנסוע ולהתקדם ממקום למקום במדבר. העם הזה נועד להיות במקומות שוממים מרוחניות, כמו מדבר צחיח. ובתוך הצחיחות הזאת עליו להמשיך ללכת. לא לעמוד במקומו ולהסתפק בקיים, אלא תמיד לחפש ולהתקדם הלאה.
אלוקות בכל פינה
למעשה, כדי למלא את ייעודו ולהשיג את מטרתו, מוטלות על עם ישראל שתי משימות. האחת, להתקדם תמיד. והשנייה, לא להתרשם מהסביבה4. מטרה זו היא גם מטרתו הפרטית של כל יהודי יחיד. נשמתו של יהודי ירדה מתחת כיסא הכבוד, אל מדבר רוחני, מקום בו האלוקות נסתרת.
יהודי צריך לזכור שזהו מסע. אין לעצור במקום, ואסור להתרשם מהסביבה. תמיד יש להתקדם ולהוסיף בטוב ובקדושה, בעצמו ובסביבתו, בכל דרך אפשרית.
כשהעם ישלים את ביצוע המוטל עליו והמטרה תושג, המדבר השמם יהפוך למקום נפלא. העולם הזה שמסתיר על האלוקות, יהפוך למקום שבו האלוקות מאירה בכל פינה5.