להגיע בקלות ובמהירות
בפרשת השבוע, מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא להבדיל ולהקצות שש ערים שישמשו כערי מקלט לרוצח בשגגה. מי שהרג את חברו בשוגג, ללא כוונת זדון, יוכל לנוס אל אחת מהערים הללו, וכל עוד לא יֵצֵא משם, קרובי משפחתו של הנרצח, הנקראים 'גואלי הדם', לא יוכלו לפגוע בו. לעומת זאת, אם הוא יסכן את עצמו וייצא מחוץ לעיר המקלט, שוב לא יהיה מוגן מפני נקמת 'גואלי הדם'.
ישיבתו של הרוצח-בשגגה בעיר המקלט, מסתיימת עם מותו של הכהן הגדול שבאותה עת. ומכאן ואילך הוא חופשי לצאת מעיר המקלט, ואיש לא רשאי לנגוע בו לרעה.
חכמים אומרים1 שמתוקף תפקידם, חייבים חברי בית-הדין לשפר ולשפץ את הדרכים המובילות לערי המקלט, וכן להציב שלטי הכוונה ברורים משולבי חיצים, תחת המילה 'מקלט' – הכל כדי להקל על הרוצח-בשגגה להגיע לעיר המקלט בקלות ובמהירות.
'מקלט' רוחני
על 'קליטה' במובן של הגנה בהיבט הרוחני, אמרו חכמי התלמוד2: "דברי תורה קולטין". כלומר, העיסוק בתורה, מהווה 'מקלט' והגנה מפני היצר-הרע שרוצה לפגוע באדם פגיעה רוחנית.
וגם לגבי מקלט זה, חובה לתקן ולשפר את הדרכים ולתלות שלטים.
בפרשת ערי מקלט, התורה מלמדת כי כאשר יהודי זקוק לעזרה, גם אם מדובר במי שעל-ידו התרחש דבר חמור ביותר של רצח אדם אחר, יש למהר ולסייע לו בכל דרך להציל את נפשו.
בימינו, יהודים רבים כל-כך משוועים לעזרה גשמית ורוחנית, ועלינו החובה לעזור להם ולסייע בידם גם להציל את נפשם, ולהביאם אל הקדושה שבתורה ובמצוות, ודברי התורה 'יקלטו' אותם ויגלו את נשמתם המאירה.
האחדות תביא גאולה
בהקשר זה, עשוי האדם לחשוב כי די בכך שיהיה זמין לעזור לכל יהודי, לשמוע את צרתו ולסייע לו להיחלץ ממנה, אבל לצאת ולחפש אחר יהודים הזקוקים לעזרה, ולמצות את היכולות שלו בנושא, זו כבר משימה כבדה מדי.
לכך קובעת התורה:
על בית-הדין לצאת החוצה, לשפר ולשפץ דרכים, וגם להציב שלטי חוצות – כדי להקל על הגישה לערי המקלט.
מכאן אנו למדים, שעל כל אחד להיות 'שלט חי' שזועק, מבקש ומחפש אחר יהודים שמשוועים לעזרה.
וכאשר עם ישראל יהיה מאוחד, וכולם יסייעו זה לזה גם בגשמיות וגם ברוחניות, האחדות תביא במהרה לגאולה האמיתית והשלימה.