למה דווקא 'איל המילואים'?
להקמת המשכן וחנוכתו, קדמו שבעה ימים של הכנה והכשרה. ימים אלו נקראים 'שבעת ימי המילואים' שבהם חנך משה רבינו את אהרן ובניו הכוהנים, אימן והכשיר אותם לתפקידם.
השלב הסופי בהכנת אהרן ובניו למלאכת הכהונה, היה בשחיטת 'איל המילואים'. לאחר תהליך הקרבתו, שכלל את הזאת דמו באופן מיוחד המפורט בתורה, ואת אכילתו על-ידי משה ואהרן, נסתיימה מלאכת הכשרת הכוהנים, ובכך אהרן ובניו התקדשו. ואכן, כך מפרש רש"י את המושג 'איל המילואים': "שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם".
שלב אחד לפני הקרבת איל המילואים, היה הקרבת 'איל העולה'1. ההבדל העיקרי בין השניים הוא ש'איל העולה' הועלה ונשרף לגמרי על-גבי המזבח, מבלי להשאיר אף חלק ממנו לאכילת הכוהנים. ואילו חלק מ'איל המילואים' נאכל על-ידי הכוהנים.
ונשאלת השאלה: חכמינו אומרים2 כי יתרון האדם על הבהמה הוא בשכלו ובמחשבתו. לעומת זאת, אכילה מבטאת תכונה פחות חשובה של האדם, דבר שבו האדם מקביל לבהמה.
אם כן, כיצד יתכן שההכשרה של אהרן ובניו לכהונה, הייתה דווקא באמצעות 'איל המילואים' שממנו הם אכלו? האם לא ראוי יותר ש'איל העולה' שנשרף כולו לכבוד ה', הוא יסמל את סיום ושלימות הכשרת הכוהנים?
גם אוכל הופך לקדושה
ההסבר טמון בהסתכלות נכונה על מושג האכילה.
בני אדם זקוקים לאכילה ולשתייה כדי להתקיים. הם גם זקוקים למנוחה ולתעסוקה כדי לחיות בצורה ראויה.
לכאורה, מדובר באילוצים שקושרים את האדם לגשמיות וחומריות. ואולם, מאז מתן-תורה נתן הקדוש-ברוך-הוא בידי בני ישראל כוח עוצמתי. הכוונה ליכולת להפוך את המזון שהם צורכים ואת שאר הדברים הגשמיים שאיתם הם באים במגע – לקדושה.
כשיהודי עושה מעור של בהמה – תפילין, הוא מעלה את פיסת העור הגשמי לקדושה, והתפילין מהוות אמצעי שדרכו היהודי מתחבר עם בורא העולם. כך ניתן ליהודי גם הכוח להעלות לקדושה את המזון שהוא אוכל. כשהאכילה היא עם ברכה לפניה ולאחריה, ומתוך כוונה לאגור כוחות לעבודת ה', האוכל והשתייה הופכים לקדושה.
סיום ההכשרה – באכילה
הפיכת אוכל גשמי לקדושה, בולטת במיוחד באכילת הקורבנות על-ידי הכוהנים בבית המקדש:
במבט ראשון, רק החלק מבשר הבהמה שנשרף על-גבי המזבח מתקדש ומתעלה, בעוד חלקי הבשר הנאכלים לכוהנים, נשארים דברי חול גשמיים. אך לאמיתו של דבר, גם החלקים הנאכלים על-ידי הכוהנים, מתעלים ומתקדשים.
לכן, סיום והשלמת ההכשרה של הכוהנים לעבודת המקדש, הייתה ב'איל המילואים' שחלק ממנו נאכל, ולא ב'איל העולה' שנשרף כליל – ללמדנו את החשיבות שמייחסת התורה לאכילה של יהודי.