למה להחליף בגדים?
התורה מְצַוָה על הכהן לחתות ב'דשן', הוא האפר שנוצר משריפת הקורבנות על-גבי המזבח, ולאסוף אותו לערימה. לאחר-מכן, עליו להחליף את בגדי הכהונה בבגדים אחרים, פשוטים יותר, ולעבוד עבודה נוספת – להוציא את הדשן אל מחוץ למחנה.
על הסיבה להחלפת הבגדים בין שתי העבודות, אומר רש"י שהעבודה הראשונה, של קיבוץ הדשן, מקבילה לעבודת עבד שתפקידו למזוג משקה למלך בארמון. ואילו העבודה השנייה, של הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה, מקבילה לעבד שמבשל אוכל ומתלכלך. לכן, לא ראוי לבצע את שתי העבודות באותם בגדים.
ונשאלת השאלה: האם לא עדיף יותר לרתום לעבודה זו שני כוהנים שונים, וכך לחסוך את ההליך של החלפת הבגדים?
השאלה מתחזקת, לאור משל עבד המלך, שכן הנוהג בבית המלכים הוא שיש למלך עבד אחד שמשרת אותו בפניו, ועבד אחר שמבשל את האוכל במטבח, ואכן לא מצוי שהעבד המבשל ומתלכלך הוא זה שמשמש את המלך במזיגת משקה בארמון. אם כן, מדוע בנמשל, בבית המקדש, שתי העבודות נעשו על-ידי אותו כהן עצמו?
גם ההכנה חשובה
ההסבר הוא כי בצעד זה, הנראה לכאורה כמיותר, מדגישה התורה את היוקר והחשיבות שמייחס הקדוש-ברוך-הוא לכל עבודה של הכוהנים, גם זו שנעשית מחוץ לבית המקדש.
לכן התורה מְצַוָה שאותו הכהן שעובד בבית-המקדש בעבודה מכובדת של איסוף הדשן מעל-גבי המזבח, יהיה זה שייקח את הדשן המלוכלך ויוציא אותו אל מחוץ למחנה.
לציווי הזה, יש מסר ברור:
למרות שהוצאת הדשן אל מחוץ למקדש, איננה עבודה בתוך המקדש אלא רק מעין הכנה לעבודת הכוהנים בהקרבת הקורבנות – אין לייחס לעבודה זו פחות כבוד מכל עבודה אחרת במקדש.
לצאת ולהשפיע
במובן רחב יותר, כל עם ישראל נקרא "ממלכת כוהנים"1, ויש כאן שתי הוראות בעבודת ה' של כל יהודי:
האחת, יהודי עלול לטעות ולייקר את קיום המצוות בלבד, תוך הזנחה של ההכנות לעשיית המִצְוָה. למשל, יתכן שמישהו יקפיד ויהדר בישיבה בסוכה, אבל לא ייקר ויחשיב כל-כך את מלאכת בנייתה של הסוכה והכנתה לקראת החג. באים ציוויי התורה על פינוי הדשן, ומלמדים כי יש לייקר ולחבב את ההכנה לקיום המִצְוָה כמו את המִצְוָה עצמה. ומכאן שאין לזלזל בחשיבות של אף שלב במה שמכונה 'הכשר מצוה'.
והשנייה, מי שלומד תורה ומקיים מצוות בעצמו, עלול לחשוב בטעות שהוא פטור מלהשפיע על יהודים נוספים לעשות זאת. שוב קובעת התורה: מי שלומד תורה ועוסק בעבודת קודש, אמור גם לקרב יהודים נוספים, ובמידת הצורך – לא להימנע מלצאת לשם כך 'החוצה', כמו הכהן שמפנה את הדשן מחוץ לבית המקדש.
1. שמות, פרק י"ט, פסוק ו'.