מי החלים במתן תורה?
את מעמד מתן-תורה ליוו ניסים מופלאים. אחד מהם הוא שבאותה שעה גדולה, התרפאו כל החולים שהיו בבני ישראל. חכמי ישראל למדים זאת מפסוקי התורה המתארים את המעמד. כמו הפסוק "וכל העם רואים את הקולות"1, ממנו עולה שכל העם, ללא יוצא מן הכלל, ראה. מכאן שאף אחד מבני ישראל לא היה עיוור באותה עת.
בפירוש רש"י, יש פירוט נוסף בעניין2: "ומניין שלא היה בהם אילם, תלמוד-לומר ויענו כל העם. ומניין שלא היה בהם חרש, תלמוד-לומר נעשה ונשמע".
ואולם, למרות שרש"י בוחר לפרט את הדוגמאות הללו, שמקורן במדרש3, רש"י לא מזכיר שתי דוגמאות נוספות המובאות במדרש – שלא היה בהם חיגר, ושלא היה בהם טיפש.
כשה' מראה, גם טיפש מבין
השמטה זו אינה מקרית. בשונה מהמדרש, רש"י סבור כי אין הוכחה מפורשת מהפסוקים לכך שבמתן-תורה לא היו בין בני ישראל חיגרים או טיפשים.
המדרש מוכיח את הקביעה שלא היו חיגרים, מהפסוק "ויתייצבו בתחתית ההר"4. אם כולם התייצבו ועמדו, מובן שלא היו חיגרים.
אך לשיטת רש"י, הוכחה זו אינה מספקת, שכן חיגרים אכן אינם יכולים ללכת, אבל יכולים הם לעמוד.
ואת הקביעה שבמתן-תורה לא היו טיפשים, מוכיח המדרש מהפסוק "אתה הראת לדעת"5. ואם היו טיפשים, הרי לא כולם היו יכולים "לדעת" ולהבין.
גם בנקודה זו, סבור רש"י שההוכחה אינה מספקת. שכן, הפסוק המלא הוא "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים". לפי רש"י, כאשר הקדוש-ברוך-הוא "מראה" לבני ישראל אלוקות בעיני הבשר שלהם, גם טיפשים יכולים לדעת.
בבוא העת, כולם ידעו
כיום, תיתכן אפשרות של אדם שלא זכה לדעת "כי ה' הוא האלוקים". ולא מדובר רק באנשים שלא ניחנו בחכמה יתירה. אפילו בין החכמים הגדולים ביותר, ניתן למצוא כאלו שלא יודעים על קיומו של הבורא. הסיבה לכך היא משום שהרושם העז של גילוי האלוקות בצורה מוחשית שהיה בעת מתן-תורה, התפוגג בגלל חטא העגל6.
אך המצב הזה לא יישאר לעולם. לעתיד לבוא, כשה' יגאל את עם ישראל מהגלות, במהרה בימינו, נשוב ונראה את אותה התגלות. וכשיתקיים היעוד הנבואי7 "כי עין בעין יראו", לאף אחד לא יהיו ספיקות בקיומו של הבורא, אלא "יכירו וידעו כל יושבי תבל"8 שיש אדון לעולם, אדון שבחר בעמו ישראל.