למה העלייה היא אחרי ירידה?
פרשת השבוע פותחת בנושא השכר והשבחים שקיבל פנחס מהקדוש-ברוך-הוא על מעשה הקנאות שעשה1.
בעוד בנות מדיין מחטיאות רבים מבני ישראל, בא גם זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וחטא עם בתו של נשיא מדיין. אל מול המתרחש, פנחס אזר אומץ, לקח רומח והרג את שניהם.
המעשה מצא חן בעיני ה', ובזכותו נפסקה באחת המגיפה שהשתוללה באותה שעה במחנה ישראל.
כשכר, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לפנחס: "הנני נותן לו את בריתי שלום", ונותן לו את הכהונה לזרעו אחריו לתמיד. חכמים מוסיפים ואומרים על מעלתו של פנחס, שמאוחר יותר בחר בו ה' להיות אליהו הנביא, ובלשונם2: "פנחס – זה אליהו".
בהמשך, התורה מספרת על עריכת מיפקד של בני ישראל על-פי ציווי ה', דבר שמבטא את מעלתם וחביבותם לפני הקדוש-ברוך-הוא.
ונשאלת השאלה: מפני מה עשה ה' כך, שדווקא לאחר שבני ישראל היו במצב עגום, ורבים אף מתו במגיפה, כעת חיבתם מקבלת ביטוי? וגם פנחס התעלה וקיבל שכר גדול, דווקא בעקבות מעשה שהיה קשור במצבו הרוחני הנחות של העם?
במילים אחרות: למה עלייה גדולה באה דווקא אחרי ירידה, מדוע לא מביא הקב"ה את העלייה החיובית ללא הקדמה שלילית?
ביטוי של הבלי-גבול
ההסבר הוא, כי מעלת האור האלוקי באה לידי שיא ביטוייה, כאשר האור מפציע בעקבות חושך שקדם לו. האור כשלעצמו איננו מגלה את כוחו הבלתי-מוגבל של הקדוש-ברוך-הוא. דווקא כאשר קודם לכן היה מצב חשוך ועגום, הארת האור וההתעלות הרוחנית בעקבותיו, היא ביטוי לכוחו הגדול, הבלתי מוגבל של האור, שיש ביכולתו להתגבר על החושך ולהאיר אותו 3.
כך גם לגבי מצבם של בני ישראל – התעלות מושלמת היא דווקא כאשר היא מתרחשת, ואף גורמת לגילוי חביבותם לפני ה', מתוך נחיתות ושפלות. כאשר החושך והשלילה הופכים לאור.
מימוש חזון הגאולה
זהו גם ההסבר לאורך ומרירות הגלות:
הרצון האלוקי הוא שבני ישראל יביאו את האור האלוקי לידי גילוי וביטוי, על-ידי העיסוק בתורה ומצוות, בתוך מציאות העולם הגשמי החשוך. לכן העולם הזה הוא כל-כך גשמי וחומרי, כדי שבני ישראל יוכיחו את יכולתו של האור להתגבר גם על חושך כפול ומכופל – ולהאיר גם אותו.
בסופו של התהליך, ככל שבני ישראל יוסיפו בתורה ומצוות, ובגילוי האור האלוקי בעולם, חזון הגאולה השלימה יתממש – והחושך עצמו יהפוך לאור גדול.