מה עושים עם הצרורות?
בפרשת "וישב", התורה מפרטת התרחשויות רבות בחייהם של יעקב ובניו. מעניין, שכל זה בא לאחר שבפרשה הקודמת, פרשת "וישלח", עסקה התורה בפירוט של תולדות עשיו1 – אחיו הרשע של יעקב, ורק אחר כך, בפרשתנו מדובר על תולדות יעקב.
מה הסיבה לכך שהתורה מקדימה את תולדות עשיו לתולדות יעקב?
רש"י מפרש זאת באמצעות המשל הבא: "משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו (מסנן אותו בכברה) עד שמוצא את המרגלית. ומשמצאה, הוא משליך את הצרורות (האבנים) מידו, ונוטל המרגליות". כלומר, התורה מתחילה בהתעסקות עם העפר והאבנים הבלתי שמישים – תולדות עשיו הרשע, ולאחר שהיא מוצאת את המרגלית – יעקב – הרי היא מאריכה בו ומתעסקת רק אתו.
אולם, כשמדייקים בלשון המשל, מתעוררת תמיהה: על-פי המשל מובן, כי לאחר שמצא האדם את המרגלית, מעתה הוא עוסק רק בה. אם כן, לשם מה נזקק רש"י לכתוב ולהדגיש "משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגלית"? האם יש מטרה מיוחדת בהשלכת הצרורות?
השאלה מתעצמת בהתחשב בעובדה, שבמקור הדברים במדרש2 הדברים מנוסחים בצורה שונה. שם הנוסח הוא – "הניח את העפר ואת הצרורות", אך רש"י משנה מנוסח המקור, וכותב "משליך את הצרורות מידו". ומלשונו של רש"י עולה כי יש עניין מיוחד להשליך את הצרורות, ולא מספיק רק להניחם.
התפקיד הייעודי – לזכך
הדברים מובנים לאור המשמעות של המשל על-פי פנימיות התורה: העפר והצרורות מסמלים את כל הדברים והחפצים הגשמיים שבעולם. ואילו המרגלית מסמלת את הקדושה, התורה והמצוות שמאירים את העולם – כמרגלית בוהקת.
תפקידו של היהודי הוא להשתמש בחפצים הגשמיים שנבראו על-ידי בורא העולם, ולזככם ולהעלותם. למשל, כשיהודי נוטל עור של בהמה גסה, ויוצר ממנו תפילין קדושות, הדבר דומה למציאת מרגלית בוהקת בתוך הררי חול וצרורות. שכן, זהו מעשה של מציאת האפשרות לקיים מצוה בתוך החומר הגשמי.
כך גם לגבי אכילה ושתייה של מאכלים ומשקאות גשמיים, כמו עפר וצרורות שאם צורכים אותם כראוי, ניתן למצוא בהם מרגליות – אפשרות לחיות ולקיים תורה ומצוות.
מטרת הגשמיות
אולם, יהודי אמור לדעת ולקבוע במוחו, כי כל הגשמיות נועדה רק לצורך עבודת ה' וקיום תורה ומצוות, ובדברים הגשמיים עצמם אין שום מטרה.
לכך רש"י מדגיש וכותב "משליך את הצרורות ונוטל המרגלית" – להדגיש כיצד הגשמיות עצמה חסרת ערך, וכל מטרתה היא למצוא בה את ה'מרגלית'.
עיקרון זה הוא קו-מנחה בעבודת ה' של כל יהודי: יש להגיע להכרה שכל מטרת הגשמיות היא לצורך עבודת ה' וקיום תורה ומצוות. כך נוכל למצוא בנקל את 'המרגלית' ולהתעלות בקדושה.