מתי הוא ה"מחר"?
עם היציאה ממצרים, הודיע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל מה עליהם לספר לדור הבא1: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה זאת", מה טיבו של חג הפסח ומצוותיו; והתשובה שיש לתת לו היא – "ואמרת אליו, בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים..".
ואמנם הפסוק משתמש בביטוי "מחר", אך אין הכוונה ליממה הבאה, כפי הפירוש המקובל, אלא על העתיד באופן כללי, כלומר לכל הדורות הבאים.
וכך מפרש רש"י את הפסוק: "יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן".
ואולם מכך שרש"י לא אומר בקיצור ובפשטות שה"מחר" האמור כאן הוא "לאחר זמן", אלא מציין גם את האפשרות הראשונה, "מחר שהוא עכשיו", נראה כי מעבר לפירוש הפשוט, יש כאן רמז עמוק יותר.
שני סוגים של 'דור המחר'
הרמז הוא, שכאשר התורה אומרת "כי ישאלך בנך מחר", היא מדברת למעשה על דור העתיד, "דור המחר". ודור המחר אינו מקשה אחת, אלא נחלק בכללות לשני סוגים.
הסוג הראשון הוא – "מחר שהוא עכשיו". כלומר, זהו אכן 'דור המחר', אבל הוא קשור לעכשוויות. על אף העובדה שהוא שייך לדור העתיד, הוא מתעניין בעברו ומחובר למסורת אבותיו.
הסוג השני הוא "מחר שהוא לאחר זמן". כלומר, לא רק שבפועל הוא שייך לדור העתיד, אלא גם בתחושתו וברגשותיו הוא רואה את עצמו שייך ל'תקופה חדשה'. הוא מנותק מעברו, מרוחק ממסורת אבותיו, ובוחר בחיים המתאימים לתקופה האופנתית.
להאיר פנים ולקרב
ניתן היה לחשוב שיש להבדיל בין סוג אחד למשנהו. כאשר מישהו המשתייך לסוג הראשון שואל על העבר, יש להשיבו ולקרבו, שכן הוא מתעניין באמת. ואילו כאשר מישהו המשתייך לסוג השני שואל על עברו, יש להתנער ממנו, שכן מטרתו לקנטר.
על כך אומרת לנו התורה "כי ישאלך בנך מחר", "מחר" משני הסוגים גם יחד, יש להשיב לו. כל ילד יהודי, יהיה מצבו אשר יהיה, הוא "בנך", והאחריות לחינוכו מוטלת גם עליך. יש להאיר פנים לכל אחד, ולקרבו תחת כנפי השכינה.
1. בא, פרק י"ג, פסוק י"ד.

