מה הצידוק לתלונה?
בהיותם במדבר מקום שבו אין צמיחה של תבואה, פירות או ירקות, וגם אין אפשרות לרכוש אוכל, ניזונו בני ישראל ב'מן' שירד מהשמים בנס, ובו הם השביעו את רעבונם.
לאחר תקופה ממושכת בה אכלו בני ישראל את ה'מן' הניסי, הם הביעו בפני משה רבינו את חוסר שביעות רצונם מהמן, ואמרו שהם זוכרים את הימים הטובים במצרים, בהם אכלו "את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". ואילו כעת, במדבר, הם נאלצים לאכול את אותו 'מן' מידי יום ביומו.
ולכאורה, תלונתם מתמיהה ביותר: חכמי המדרש אומרים1 של'מן' היתה תכונה ניסית מיוחדת במינה – כל מי שרצה לטעום במן טעם כלשהו, כזה או אחר, היה חש את הטעם המבוקש. אם-כן, על מה הייתה תלונתם?
מוסבר על כך במפרשי התורה2 כי אמנם כל אחד היה יכול לטעום במן כל טעם שירצה, אבל 'יוצאים מן הכלל' היו חמשת הטעמים של קישואים, אבטיחים, חציר, בצל ושום, שאותם לא ניתן היה לטעום במן. ועל כך הייתה תלונתם של בני ישראל, שרצו גם בחמשת הטעמים הללו.
והסיבה לכך שטעמים אלו לא היו ב'מן' היא, משום שירקות אלו לא טובים לנשים מניקות, והקדוש-ברוך-הוא רצה למנוע מהמניקות נזק.
ונשאלת השאלה: האם בני ישראל לא ידעו ולא הבינו שהטעמים הללו לא היו במן אך ורק לטובתם? ואם כן, איזה צידוק יש לתלונתם על המן?
העדפת המיעוט
ההסבר לכך הוא, שבני ישראל אכן ידעו והבינו שחוסר-האפשרות לטעום במן את חמשת הטעמים הללו, היא לטובת הנשים המניקות. ועם זאת, לדעתם תלונתם הייתה מוצדקת, שכן הקדוש-ברוך-הוא יכול להסיר את הטעמים הללו מהמן שאוכלות הנשים המניקות, ולאפשר לכל שאר בני ובנות ישראל ליהנות גם מהטעמים האלה שהיו אהובים עליהם.
למעשה, הקדוש-ברוך-הוא לא קיבל את תלונתם, והמן נשאר חסר את חמשת הטעמים האמורים. שכן, אם הטעמים הללו היו נשארים במן שאוכלים שאר בני ובנות ישראל, הרי כאשר הנשים המניקות היו רואות שאנשים נהנים לטעום במן טעמים שהן לא מסוגלות לטעום בו, זה מגרה אותן וגורם להן צער וקנאה.
לכן נטל הקדוש-ברוך-הוא את הטעמים הללו מהמן לחלוטין, כדי למנוע סבל מיותר מהנשים המניקות.
כמו בן יחיד
יש ללמוד מכך, עד כמה צריך להשתדל לכבד ולרצות כל יהודי:
הנשים המניקות היו מיעוט קטן מתוך בני ישראל, אנשים ונשים וטף, שמנו באותה שעה כשני מיליון נפש. ועם זאת, מנע ה' מכל העם כולו את האפשרות לטעום במן את חמשת הטעמים הנזכרים, כדי למנוע סבל וצער מנשים מעטות. ללמדנו שכל אחד וכל אחת מבני ובנות ישראל נחשבים בעיני ה' כבן יחיד, ובריאותם ושלוותם חשובים מאוד לה' יתברך.