למה תיאור השליטה מורכב?
בפרשת השבוע מופיעות הברכות הרבות שהרעיף בלעם בן בעור על עם ישראל. תוכניתו המקורית הייתה לקלל את האומה היהודית ולאבדה מן העולם, אך הקדוש-ברוך-הוא מנע ממנו לעשות זאת, ובמקום קללות חמורות – יצאו מפיו ברכות נפלאות.
אחת הברכות היא: "וירד מיעקב, והאביד שריד מעיר".
ועל משמעות הדברים, מפרש רש"י כי במילה "וירד", מלשון רודה ומושל, מתכוון בלעם לרמוז למלך המשיח. כהוכחה לפירושו, מצטט רש"י פסוק מתהילים, בו נאמר1: "וירד מִיָם עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ", וגם שם הכוונה שמלך המשיח ישלוט על כל העולם כולו.
ונשאלת השאלה: מדוע מתאר הפסוק בתהילים את השליטה של מלך המשיח על העולם בצורה מורכבת – 'מִיָם עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ'? למה לא לומר במילים קצרות וברורות – 'וירד על כל הארץ'?
שליטה על שני כוחות משמעותיים
ההסבר הוא, שהמילים 'מִיָם עד ים, ומנהר עד אפסי ארץ', מלמדות על הדרך הנכונה להחיש את ביאת המשיח:
לכל אדם יש שני כוחות-נפש חשובים, שביכולתו לבחור האם להשתמש בהם לדברים טובים וחיוביים או לדברים שליליים.
האחד הוא כוח השכל. אפשר להשתמש בשכל לעסוק בתורה, ובכך לרתום את כוח החכמה לקדושה וטהרה. לחילופין, ניתן להשתמש בשכל למטרות שליליות, כמו רמאות או מחשבות זרות.
השני הוא כוח המעשה. לכל אחד ישנה בחירה חופשית לנתב את מעשיו כרצונו – לקדושה או לכיוון ההפוך.
כוח השכל, מוגדר בתורת הסוד כ'ים הקדמוני'2, מפני שקודם כל מעשה, האדם משתמש בשכלו. לעומתו, כוח המעשה מוגדר כ'ים האחרון'3 – בשל היותו התוצאה האחרונה של תוכניות ומחשבות השכל.
אם כן, הכתוב "וירד מים עד ים", מלמד את הדרך להביא את מלך המשיח – לרדות ולשלוט בשכלו ('הים הקדמוני'), ובמעשיו ('הים האחרון') ולרתום אותם לקדושה.
להתרחב כמו נהר
ואולם, שליטה בכוח השכל ובכוח המעשה האישיים, לא מספיקה. על-מנת להחיש את ביאת המשיח, על כל אחד לזכור גם את שאר אחיו היהודים, ולהשתדל לסייע גם להם להתקרב אל אבינו שבשמים.
לכך רומז המשך הפסוק – "ומנהר עד אפסי ארץ": כשם שנהר יוצא ממקורו ונמשך למרחבים ומרחקים גדולים, כך מוטלת על כל יהודי החובה להרחיב את השפעתו, ולסייע ליהודים רבים אחרים בגשמיות וברוחניות.
ועל ידי שכל אחד ואחד ישלוט בשכלו ובמעשיו, וירתום אותם לקדושה וגם יקרב יהודים רבים נוספים, נזכה לביאת המשיח במהרה.