האמנם כל תרומה ראויה?
בני ישראל תרמו והביאו למלאכת המשכן וכליו, מכל הבא ליד. הם לא הסתפקו בתרומת סוג אחד של בד או מתכת, וגם לא בשניים, אלא נתנו כל מה שיכלו לתת, מכל הסוגים ומכל המינים1.
ונשאלת השאלה:
תרומה של דברים מכל הסוגים, אכן נראית ביטוי של גישה חיובית, אבל האמנם כל דבר ראוי להתקבל כתרומה למלאכת המשכן?
הרי המשכן, המשמש כבית לה', הוא המקום הקדוש ביותר עלי אדמות, והיה מן הראוי להשתמש בו רק בדברים מכובדים ויקרים!
בנוסף לכך, קבלתה של תרומת נחושת, לדוגמה, נראית כנוגדת את הכלל ש"אין עניות במקום עשירות"2. אם כן, מדוע התרומות למשכן היו מכל הבא ליד?
הנחושת והנחש
כל דבר בעולם, רומז לתוכן פנימי נסתר3. גם בתרומות הדברים שמהם נבנה המשכן, מסתתר מסר פנימי ועמוק. המשכן מסמל את הכנת העולם להיות מקום בו הקדוש-ברוך-הוא ישרה את שכינתו ואת קדושתו. והתרומות רומזות לסוגים שונים של יהודים המשתתפים במשימה של הכנת והכשרת העולם למטרה זו.
תרומת ה'כסף' למשל, רומזת ליהודי צדיק ש'נכסף' ומשתוקק להתקרב אל בורא העולם. תרומת ה'נחושת' לעומתה, רומזת ליהודי שעבר על רצון ה', ונפל בחטאים. מכאן שמה 'נחושת', בדומה ל'נחש הקדמוני' שגרם לחטא הראשון, חטא עץ-הדעת4.
לא ניתן לוותר על יהודי
לפיכך, כל התרומות למשכן נתקבלו בברכה, ואף תרומה לא נדחתה. יתירה מכך, המשכן היה מורכב מסוגים רבים של חומרים שונים. זאת, כדי להעביר את המסר שכל אחד חשוב.
כל יהודי, גם אם חטא ועבר על רצון הבורא, הוא חלק בלתי נפרד מעם ישראל. וגם הוא ראוי להשתתף בבניית המשכן לקדוש-ברוך-הוא. והוא לא רק ראוי אלא אי-אפשר בלעדיו.