בית גשמי לרוחניות?!
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"1. כך ציווה הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל, לאחר מתן-תורה. כלומר, יש לבנות בית, בתוכו ישרה הקדוש-ברוך-הוא את שכינתו.
ויש להבין:
גשמיות ורוחניות הם שני הפכים הסותרים זה את זה. אם כן, איך יתכן שבית גשמי יכיל בתוכו שכינה אלוקית רוחנית?
למעשה, תמיהה זו הושמעה בשעתו על ידי שלמה המלך, באומרו2 "האומנם ישב אלקים על הארץ"? והמשיך להתפלא "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה". כלומר, אפילו העולמות הרוחניים העליונים אינם יכולים להכיל את קדושת ה', ואיך תשרה השכינה בבית גשמי?
כל אחד ראוי
לכאורה, פליאה זו מוליכה אל המסקנה המתבקשת שלכל-הפחות מי שיעסקו בבניית הבית לה', יהיו אנשים חשובים במעלתם. מאליו מתבקש שגדולי ישראל, הצדיקים ותלמידי החכמים, יהיו אלו שיבנו את הבית בו עתיד הקדוש-ברוך-הוא לשכון.
אולם, לא כך הם פני הדברים. בתרומת המשכן והקמתו השתתפו כל בני ישראל, ללא הבדלי מעמדות. יתירה מכך, התרומה לא הוגבלה כלל – והשתתפו בה הגברים, הנשים ואף הילדים3.
הסיבה לכך היא, משום שהקמת המשכן הייתה לאחר מתן-תורה. במעמד הר סיני, חל שינוי מהותי בעם ישראל. באותו מעמד, ה' בחר בכל אחד ואחת מעם ישראל4. בחירה זו מעניקה לכל יהודי חשיבות עצומה. לפיכך, המשימה של בניית הבית לשכינה לא נמסרה רק לצדיקים. כל אחד מנבחרי ה' ראוי לכך.
כוח ועוצמה לעם הנבחר
הבנה זו מעניקה משמעות מיוחדת לחיים. מי שנבחר על ידי בורא העולם, מסוגל למלא את תפקידו בכל מצב. שכן, שום דבר לא יכול להשפיע על הבחירה של הקדוש-ברוך-הוא, לא משנה כלל באיזה מצב אני נמצא. על בחירתו של ה', שום דבר לא יכול להשפיע.
יחד עם המשמעות והחשיבות, בחירתו של הקדוש-ברוך-הוא בבני ישראל, מעניקה להם גם את הכוחות להתמודד מול כל מצב. היא נותנת להם את האפשרות להיחלץ מכל קושי, ולמלא את ייעודם בעולם.
גם בית המקדש השלישי שיבנה במהרה, לא ייבנה רק בזכות צדיקים גדולים. נזכה לבניין הבית ולגאולה שלימה בזכות המעשים הטובים שנעשים בזמן הגלות על-ידי כל בני ישראל ביחד.