מה כל-כך חמור בהכאת הסלע?
במהלך שהותם במדבר הצחיח, שתו בני ישראל מים מבארה של מרים הנביאה. היה זה סלע שבנס על-טבעי יצאו ממנו מים, והוא התגלגל בעקבות בני ישראל לכל מקום שאליו הלכו.
עם מותה של מרים1, כמסופר בפרשת השבוע, פסקה באחת נביעת המים מ'בארה של מרים'. בני ישראל צמאו למים, ובאין פתרון מיידי, התלוננו לפני משה רבינו על סבלם.
משה מצידו נושא תפילה על כך למרום2. הקדוש-ברוך-הוא מקבל את תפילתו של משה, ועונה לו – "קח את המטה והקהל את העדה.. ודיברתם אל הסלע לעיניהם.. והוצאת להם מים מן הסלע". כלומר, ה' מורה לו לדבר אל סלע דומם, ולומר לו להפיק מים, שירוו את צמא העם.
משה אכן ניגש אל הסלע, אך במקום לדבר אליו, היכה בו פעמיים במטהו. הנס התרחש והמים החלו לזרום, אך הקדוש-ברוך-הוא התייחס בחומרה לשינוי של משה ממה שנצטווה, ואסר עליו את הכניסה לארץ ישראל3.
נשאלת השאלה: מה היה כל-כך חמור במעשיו של משה רבינו, שבגללו נגזר עליו עונש כל-כך גדול? האם השינוי של הכאת הסלע במקום הדיבור אל הסלע, מוחק את כל זכויותיו הכבירות בגין מעשיו הטובים בעבר?
'חקיקה' והתאחדות עם הבורא
ההסבר נעוץ בשם הפרשה – 'חוקת' שמשמעו 'חקיקה':
בכתיבה רגילה, על גבי קלף או נייר, נוצר חיבור בין האותיות הכתובות לקלף או הנייר, אבל הם לא הפכו לדבר אחד, וניתן לקלף או למחוק את האותיות.
ואילו בחקיקת אותיות באבן, האותיות הופכות לחלק מאוחד, בלתי נפרד מהאבן עצמה, ואין שום אפשרות להפריד ביניהם4.
וזו המשמעות הפנימית של המושג 'חוקה' בקיום המצוות. כאשר יהודי מקיים מצוות כי כך גזר ה', ולמעשה מצהיר על דבקות במצוות גם אם אין הדברים מובנים בשכלו, הוא מתאחד עם בורא העולם באחדות מלאה. כמו התאחדות האותיות החקוקות באבן עצמה.
ציפיות ממנהיג הדור
קיימת מצוה נוספת שמהווה ביטוי להתאחדות מלאה ומוחלטת עם הבורא – מצוות קידוש ה'. כאשר יהודי מקדש שם שמיים, ומראה את כבודו של הקדוש-ברוך-הוא לעין-כל, מתוך התבטלות על-שכלית לרצון ה'.
לכן אי-הדיבור אל הסלע, היה חמור כל כך:
ממשה רבינו – מנהיג ישראל ונשיאו – היה נדרש לקדש את שם ה' לעיני כל ישראל, ולהעביר את המסר שאפילו סלע דומם מציית לציווי ה', ואילו בני ישראל מתלוננים ולא מצייתים.
אילו הסלע היה מוציא מים בעקבות הדיבור, כל ישראל היו רואים את שליטתו המוחלטת של הקדוש-ברוך-הוא על כל הבריאה, ושם שמיים היה מתקדש. אך כאשר משה הכה את הסלע, הוחמצה ההזדמנות המיוחדת לקדש את ה'.