דרשה
לשבת

זהותו של הבנאי

ארון העדות, ששכן בקודש הקודשים, נעשה על ידי בצלאל בן אורי בן חור, ככתוב "ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים"1. אומר על כך רש"י בפירושו: "לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים, נקראת על שמו".

הקושי בכתוב שאותו מבקש רש"י להבהיר, הוא העובדה שבכל הפסוקים הסמוכים נאמר "ויעש", מבלי לפרט את זהותו של העושה. אם כן, מדוע בפסוק זה משנה התורה מהרגיל וכותבת "ויעש בצלאל"?

על כך בא ההסבר שמלאכה זו נקראת על שמו של בצלאל "לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים".

רבים עסקו, אחד זכה

ונשאלת השאלה:

מה גרם לרש"י לפרש שזו אכן הסיבה שעשיית הארון מיוחסת לבצלאל, הרי לכאורה היה אפשר להציע הסבר הרבה יותר פשוט מפירושו של רש"י:

בעוד שרש"י יוצא מנקודת ההנחה שחכמים רבים עסקו בבניית הארון, ויש סיבה מיוחדת מדוע למרות זאת המלאכה נקראת על שמו, היה ניתן לומר בפשטות שאת הארון עשה בצלאל לבדו ממש.

הסבר זה אף מתאים יותר ללשון הפסוק "ויעש בצלאל", שמשמעותו הפשוטה היא שבצלאל עשה זאת לבדו. אם כן, מדוע בוחר רש"י שלא לפרש כפי שפשוט ומסתבר יותר מלשון הפסוק, ומציע הסבר חדש?

אלא יש לומר, שפירושו של רש"י מבוסס על הפסוק "ועשו ארון עצי שיטים"2. בשונה משאר הכלים בהם נאמר "ועשית", כאן הפסוק מדייק לומר "ועשו", בלשון רבים. מכאן שבעשיית הארון לא היה ניתן להסתפק באמן-בנאי אחד. לפיכך, לא ייתכן לפרש שהארון נקרא על שם בצלאל, כי הוא עסק בעשייתו לבדו. לכן מפרש רש"י שהמלאכה הזו נקראת על שם בצלאל, בשל התמסרותו המיוחדת, יותר משאר החכמים שעסקו בכך יחד אתו.

המבחן האמיתי

מהדברים האלה עולה מסר ברור:

כאמור, חכמים רבים השתתפו בעשיית הארון, ועם זאת המלאכה נקראת על שם בצלאל, מפני שהוא גילה התמסרות מיוחדת. כלומר, בוודאי גם כל אחד משאר העוסקים במלאכה עשה את המוטל עליו, אלא שבצלאל השקיע תוספת מסירות, ביותר מרץ – וגילה יותר עניין אישי ואכפתיות.

לעיתים אנו נוטים להסתפק בעשיית המוטל עלינו, ואם לא מציגים בפנינו דרישות נוספות, יש לנו תחושה של 'הכל בסדר'. מלמדת אותנו התורה שלא די בכך. המבחן האמיתי הוא לא רק בביצוע הטכני-מעשי, אלא יש חשיבות רבה להתמסרות ולאכפתיות.