מה הסיבה למלוא הנאמנות?
התורה אומרת שאישה שראתה דם נידה, צריכה להמתין עד שהדם ייעצר. ולאחר מכן: "וספרה לה שבעת ימים – ואחר תטהר". כלומר, עליה למנות שבעה ימים נקיים מדם, ואז היא טובלת ונטהרת.
ועל לשון הכתוב 'וספרה לה', אומרים חכמים1: "מנין לנידה שסופרת לעצמה, שנאמר 'וספרה לה שבעת ימים', 'לה' – לעצמה". פירוש הדברים הוא, שמלבד האישה, אין איש שיודע שהדם אכן פסק, אבל האישה נאמנת וסומכים עליה שתספור את שבעת הימים הנקיים מדם – כראוי.
ונשאלת השאלה: מדוע בעוד שברבים מדיני התורה יש צורך בעדים, דווקא בעניין יסודי וחשוב זה, עליו מבוססת טהרת המשפחה היהודית, התורה נתנה לאישה עצמה את מלוא הסמכות והנאמנות?
האישה היא העיקר והיסוד
אלא שהדבר מלמד על מקומה המרכזי של האישה בחיים היהודיים. על חינוך הילדים נאמר2 "ושיננתם לבניך". מצוה על האב ללמד את בנו תורה, ולחנכו על ברכי התורה וקיום המצוות.
לרוב, עסוק האבא בענייני פרנסת וכלכלת הבית, ואין לו פנאי ללמד את בנו תורה. על כן, תפקידו הוא לשלוח את הבן למוסד חינוכי ראוי או לשכור לו מורה פרטי שילמדו תורה.
פן נוסף בחינוך הילדים הוא הקניית מידות טובות, התנהגות נאותה והנחלת יסודות האמונה. כל אלה נרכשים בעיקר בבית.
האישה נקראת 'עקרת הבית' – עיקר הבית3. היא נמצאת יותר בבית, ועוסקת הרבה בחינוך הילדים. לכן, חינוך הדור הצעיר מושתת בעיקרו על האם, והיא האחראית להתנהלות הילדים והנהגתם הטובה.
הדבר מהווה ביטוי לאמון הרב שנתנה התורה לאישה: הבסיס להנחלת מורשת ומסורת היהדות מדור לדור, מוטלים דווקא על כתפיה של האישה. היא 'עקרת הבית' והיסוד שעליו עומד בית ישראל.
זו הסיבה שגם בדיני טהרת המשפחה, נתנה התורה לאישה את מלוא האמון וקבעה: "וספרה לה – לעצמה". התורה מאמינה ביכולות ובכוחות העצומים של האישה היהודייה, וסומכת עליה יותר מכל אחד אחר בנוגע לשמירה על טוהר הדורות הבאים.
כל הכוחות והאמצעים נתונים
המסר הוא, שאף אישה יהודייה לא יכולה לטעון שאין בידה את הכוח הדרוש כדי למלא את תפקידה גדול הזכות ורב האחריות.
בד-בבד עם התפקיד להיות עיקר הבית והיסוד של בית ישראל, נותן לה הקדוש-ברוך-הוא את כל הכוחות, ואת כל האמצעים הגשמיים והרוחניים, להקים את הדור הבא של עם ישראל בטהרה, ולגדל את צאצאיה לתפארת.