למה לא היה עידוד מלמעלה?
בדרכם לארץ המובטחת, בני ישראל ביקשו ממשה רבינו לשלוח לארץ מרגלי-חרש שיבדקו ויבחנו את טיבה של הארץ, ואת חוזקם וגבורתם של היושבים בה.
משה רבינו הביא את הבקשה לפני ה', וקיבל את התשובה הבאה1: "שלח לך – לדעתך, אני איני מְצַוֶה אותך". כלומר, אם אתה מעוניין בכך – תשלח, אך אני מבחינתי לא מחייב אותך לעשות זאת. למעשה, משה רבינו היה זה שאישר את יציאת המרגלים לדרך.
נשאלת השאלה: אם שילוח המרגלים מהווה דבר מקובל ורצוי לפני הקדוש-ברוך-הוא, מדוע לא שמע משה רבינו מפי ה' דברי עידוד לשליחות הזו, ואם הדבר לא רצוי לפני ה', איך יתכן שמשה רבינו מקבל את הרעיון ומוציא אותו לפועל, מבלי לקבל חיזוק ועידוד מהקדוש-ברוך-הוא?
כדי לא לסמוך על הנס
ההסבר הוא, שהקדוש-ברוך-הוא כבר הבטיח לתת לבני ישראל את ארץ ישראל, וכבר הודיע להם את מעלותיה2. לכן, עצם המחשבה לשלוח מרגלים, העידה על חסרון וחלישות באמונתם ובביטחונם בה'.
למרות שבורא העולם הבטיח להם שיכנסו לארץ והוא ייתן את יושבי הארץ בידם מבלי שיהיו נפגעים מצידם, רק בגלל חוסר אמונה מעוניינים בני ישראל לשלוח מרגלים שיבדקו, האם באמת יש בידם סיכוי לכבוש את הארץ.
משה רבינו עצמו, לא פקפק, כמובן, בהבטחות של הקדוש-ברוך-הוא, ומצידו לא היה מעוניין לשלוח מרגלים לתור את הארץ. ואולם, מאחר ועל-פי הוראת התורה אין לסמוך על הנס, והאדם צריך לעשות כפי יכולתו בדרך הטבע3, הביא משה רבינו לפני הקדוש-ברוך-הוא את בקשת העם לשלוח מרגלים.
להישאר בגדרי הטבע
בתשובה, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא "שלח לך – לדעתך, אני איני מְצַוֶה אותך":
כאמור, שילוח המרגלים לא נועד כדי לבדוק האם ניתן לכבוש את הארץ, שכן הדבר כבר הובטח מאת בורא העולם. הריגול הוא רק בגלל הצורך שהאדם מצידו יעשה את כל המוטל עליו בדרך הטבע, ולא יסמוך על ניסים על-טבעיים.
לכן, לא מצווה הקדוש-ברוך-הוא מצידו על כך, כי אם שליחת המרגלים תהיה על-פי ציווי אלוקי, שוב אין זה צעד טבעי הנדרש מצד האדם, אלא עניין ניסי מלמעלה.