פרשה על שמו של רשע?!
פרשת השבוע עוסקת באחד המאורעות הקשים ביותר שהתרחשו במסע בני ישראל במדבר. קורח, קרוב משפחה של משה רבינו, חולק על מנהיגותו של משה ועל כהונתו של אהרן. הוא טוען שגם הוא רוצה להיות כהן גדול, ומערער על זכותם של משה ואהרן להחזיק בתפקידי השררה.
רבים הצטרפו לקורח, המחלוקת החמירה – ובסופו של דבר הקדוש-ברוך-הוא העניש את קורח ועדתו בחומרה. חלקם נבלעו באדמה עם משפחותיהם ורכושם, וחלקם נשרפו באש שמיימית1.
לפי פשוטם של דברים, קורח היה רשע, ויצא לחלוק על משה רבינו לעיני כל ישראל בעזות מצח.
ונשאלה השאלה: אם כן, מפני מה זכה קורח שפרשה שלימה בתורה נושאת את שמו לנצח, בניגוד מוחלט לכלל 'ושם רשעים ירקב'2?
חיובי, אבל אנוכי
הסבר הדבר נעוץ בהבנת כוונתו ומגמתו של קורח:
על-פי פנימיות התורה, קורח שאף לשלימות רוחנית. מעמדו הרוחני היה גבוה והוא היה למדן מופלג. רצונו ומשאת חייו היו להתקדש, להתעלות ולשמש ככהן ומשרת לקדוש-ברוך-הוא בבית-המקדש.
מעשהו הפזיז והשלילי, היה תוצאה של חוסר התמקדות במטרה, והתייחסות רבה מדי לרצונות האישיים שלו. הוא שם מול עיניו את התכלית אליה שאף – להיות כהן גדול – והתעלם מהעובדה שהדבר מנוגד לרצון ה'.
בדרך לנסות להגשים את שאיפותיו, קורח לא התחשב בכך שהקדוש-ברוך-הוא החליט שאהרן הכהן ישמש ככהן בבית-המקדש, וזרעו אחריו ימלאו את מקומו. ועל קביעתו של הבורא, אין מקום לערעור.
גישתו של קורח, אכן הייתה מעוותת. במקום לקבל את רצון הבורא בהתבטלות ובהכנעה, הוא ביקש להגשים שאיפות אישיות שלו.
ועם זאת, שאיפותיו של קורח כשלעצמן היו בהחלט חיוביות, ואפילו נעלות.
שאיפות כנות וטהורות
לכן הפרשה נקראת על שמו של קורח:
יש ללמוד מקורח לשאוף לשלימות רוחנית ולהתעלות מתמדת בקדושה, כדברי חכמים3 "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי".
בד בבד, יש ללמוד גם מהטעויות של קורח – לשים לנגד עינינו את רצון ה' ולא לפעול לפי רצונות אישיים אנוכיים.
וכאשר יהיו לנו שאיפות טהורות וכנות, הקדוש-ברוך-הוא בוודאי יסייע בידינו להגשים אותן ולהתעלות עוד ועוד.