יום מחילה
בפרשת השבוע, מונה התורה את נשותיו של עשיו הרשע, ומפרטת את משפחתו הענפה. בין הנשים מזכירה התורה את 'בשמת בת ישמעאל' כאחת מנשות עשיו.
חכמי ישראל אומרים על כך במדרש1 שאכן "בשמת" הוא שמה האמיתי, ועם זאת, בסיפור נישואיה עם עשיו המוזכר קודם לכן2, היא נקראה בשם "מחלת" – מפני שנמחלו לה כל עוונותיה.
מכאן למדו חכמים3, כפי שביום חתונתה של "בשמת" היא נטהרה מכל החטאים שלה, כך נמחלים ביום החופה לחתן ולכלה כל החטאים והעוונות שלהם.
נשאלת השאלה: מתחילת התורה בספר בראשית, קראנו כבר על נישואי אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ונשותיו – ועוד צדיקים גדולים. מדוע בוחרת התורה לספר על מעלה נפלאה זו שמתממשת ביום החתונה, דווקא בנישואי עשיו הרשע?
יום מאד משמעותי
להסבר הדברים, יש להקדים ולעמוד על מהותו של יום החופה:
כידוע, יום-כיפור מכפר על חטאי האדם במשך השנה, בכוח עילאי ונדיר שמאיר ביום זה4. כלומר, היכולת לחזור בתשובה ולשוב אל ה' קיימת תמיד, אך ביום-כיפור מתגלה הקשר העצמי והמיוחד בין היהודי לקדוש-ברוך-הוא, וביום המיוחד הזה הקדוש-ברוך-הוא מכפר וסולח על החטאים – ומטהר את נפשו של מי שחטא.
יום החופה מוגדר כ'יום כיפור' פרטי של החתן והכלה. זה גם היום שבו היהודי מתחיל לקיים את מִצְוַת "פרו ורבו", ובכך מיישם את אחד השלבים המשמעותיים בירידת נשמתו לעולם הזה.
לכן, המיקום ההולם ללמד על מחילת העוונות של החתן והכלה, איננו בנישואין המוזכרים בתורה קודם לכן, לפני נישואי עשיו. שכן, כשהתורה עוסקת בנישואי אברהם יצחק ויעקב, נושא מחילת העוונות הוא לא רלוונטי, שהרי באמתחתם של האבות לא היו חטאים ועוונות שהיו צריכים מחילה וכפרה. גם שאר הנישואין שמוזכרים בתורה קודם לכן, מאדם הראשון ואילך, לא נחשבו לנישואין יהודיים, שכן באותם ימים טרם קם העם היהודי.
עשיו לעומת זאת, נחשב מצד אחד 'יהודי', ומצד שני חוטא ו'מומר'5, שנדרש לכפר על חטאיו השליליים. לכן, דווקא בנישואי עשיו עם בשמת, מציינת התורה ומלמדת שביום החופה נמחלים העוונות, כי רק בנישואין הללו העניין מציאותי ורלוונטי.
רק רווחים
עלינו ללמוד מכך על החשיבות הגדולה של הפצת היהדות:
כשם שכאשר יהודי בא בברית הנישואין, לקראת הולדת ילדים גשמיים, מוחלים על עוונותיו, כך כאשר יהודי מפיץ יהדות ומסייע להולדת ילדים רוחניים – הוא מקבל כוחות עצומים למחילת העוונות.
וזאת, משום שכאשר אדם מקדיש מזמנו, כוחותיו ומרצו כדי להגיש ליהודי נוסף סיוע רוחני, לא רק שהדבר לא פוגם במצב הרוחני האישי שלו עצמו, אלא להיפך. הדבר מסייע לטהר את הנפש ולקבל תוספת גדולה של כוחות לעבודת ה'.