לא לקיים ציווי מפורש?!
לפני ששנים-עשר המרגלים יצאו לדרך, הורה להם משה רבינו לבדוק את טיב הלוחמים, את הארץ עצמה, את חומות הערים ועוד. בנוסף, ניתנה להם גם ההוראה להביא איתם מפירות הארץ, כדי שבני ישראל ששוהים במדבר יוכלו לראות בעיניהם את יבולה המשובח של הארץ.
למרבה הצער, הוציאו המרגלים את "דיבת הארץ רעה". בשובם למדבר, הם דיווחו לבני ישראל כי יושבי הארץ הם גיבורים מאד ובלתי מנוצחים1.
ובאשר לפירות הארץ, הם קיימו את הוראת משה, והביאו מפירות הארץ. ואולם, לא היו אלו פירות רגילים אלא פירות בגודל עצום. שמונה מרגלים סחבו אשכול ענבים אחד, מרגל נוסף נשא תאנה, ומרגל עשירי נשא רימון.
המרגלים השתמשו גם בכך, כדי לדבר בגנותה של הארץ. הם הציגו לפני בני ישראל את הפירות העצומים בגודלם, ואמרו2: "כשם שפירותיה משונים, כך העם היושב בה משונה".
כידוע, שניים מתוך שנים-עשר המרגלים, יצאו מן הכלל ולא חטאו. היו אלה יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה. הם לא דיברו בגנות הארץ, לא הסכימו עם המרגלים שאמרו "לא נוכל לעלות", וגם לא נטלו חלק בנשיאת הפירות הגדולים כל-כך.
ונשאלת השאלה: איך יכלו יהושע וכלב להימנע מליטול חלק בהבאת הפירות, הרי לפני היציאה למשימת הריגול, משה רבינו ציווה על המרגלים במפורש "ולקחתם מפרי הארץ"?!
הפעולה או הכוונה?
ההסבר הוא כי במצוות התורה קיימים שני סוגים3:
יש מצוות שמטרתן היא הפעולה עצמה. למשל, הנחת תפילין על היד. עיקר המצווה הוא מעשה ההנחה, ולכן נוסח הברכה על מצוה זו הוא "להניח תפילין".
ויש מצוות שעיקר מטרתן היא התוצאה. למשל, תפילין של ראש, שעיקר המצווה הוא שיהיו תפילין על הראש, ולכן נוסח הברכה על תפילין של ראש, הוא "על מצוות תפילין", מבלי להתייחס לפעולת ההנחה.
לא בשירות המטרה
לפי-זה מובן, מדוע יהושע וכלב לא הביאו מפרי הארץ, למרות הוראתו של משה רבינו:
הם הבינו כי למשה רבינו אין עניין בנשיאת הפירות כשלעצמה, אלא המטרה היא להראות לבני ישראל את הפירות הטובים והיבול המשובח של הארץ.
לכן, כאשר יהושע וכלב ראו ששאר המרגלים נושאים את הפירות רק כדי להראות לעם את גודלם החריג, כחלק ממסע ההפחדה מפני העם המשונה היושב בארץ, הם נמנעו מקיום ההוראה הזו, שכעת לא אמורה כלל לשרת את המטרה שאותה הציב משה רבינו.
עלינו להפיק מכך לקח חשוב: אם כוונה שלילית גרמה לביטול ציווי של משה רבינו, קל-וחומר שכוונה טובה ורצון חיובי עשויים להוסיף נופך למצווה.