חיים אחרי הפטירה
שמה של הפרשה הוא "חיי שרה". השם של כל פרשה בתורה, מורה על התוכן של כל הפרשה. לפי זה, פרשת "חיי שרה" אמורה להכיל את סיפור חייה של שרה אִמֵנוּ.
למעשה, אנו רואים את ההיפך הגמור – הפרשה פותחת בסיפור פטירתה וקבורתה של שרה, ומגוללת את המאורעות שהתרחשו לאחר מכן.
ונשאלת השאלה: כיצד ניתן לקרוא לפרשה שכולה עוסקת בקורות הימים שאחרי הפטירה של שרה – "חיי שרה"?
השפעה מתמשכת
ההסבר הוא, שחייו של אדם אינם נעצרים ונגמרים עם פטירתו, אלא ממשיכים הלאה ומתקיימים על-ידי זרעו וצאצאיו. כאשר בני המשפחה ממשיכים את חזונו, דרכו ושיטתו של הנפטר, למעשה הוא ממשיך לחיות, הודות לכך ששיטתו ואורח חייו ממשיכים להתקיים.
יתר על כן, דווקא כאשר לחייו של האדם יש השפעה מתמשכת על משפחתו ועל סביבתו גם לאחר פטירתו, יש לכך ביטוי חזק של המשך חייו ופועלו עלי-אדמות.
לכן שם הפרשה הוא "חיי שרה", כי אכן כל הסיפורים והאירועים המתוארים בפרשה, קשורים לנצחיות האמונה, האידיאל והשיטה של שרה אִמֵנוּ, עליהם נעמוד מיד.
בין אברהם אבינו לשרה אִמֵנוּ, קיים הבדל משמעותי: אברהם לא היה אביו של יצחק בלבד, אלא גם אביו של ישמעאל. לעומתו, שרה הייתה אמו של יצחק בלבד, ללא כל קשר לישמעאל.
הבדל זה השפיע על מהלך חייהם ושיטתם של אברהם ושרה. בעוד שאברהם פעל רבות לפרסום מציאות הבורא אף בין אומות העולם1, שרה אמנו גירשה את ישמעאל מביתה2 ורצתה בקיומו של יצחק בלבד. גישה שגרמה לאברהם צער3.
שיטתה של שרה הייתה לקיים ולהנציח את יצחק בנה בעולם – לקיום עם ישראל שיירש לבדו את ארץ ישראל, ולכן גם גירשה את ישמעאל. ולפי גישתה, יצחק לבדו אמור לקבל את השפע מאברהם ולהיות הממשיך של אברהם ושרה.
הגישה של שרה מתקבלת
ואכן, לאורך הפרשה ניתן לראות, כיצד אברהם מאמץ את הגישה של שרה, ונוהג בה אף לאחר פטירתה.
אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה – מקום קבורתם של אדם הראשון וחווה אשתו4 (אבות האנושות) – ומייחד אותה כמקום קבורה לעם ישראל בלבד; אברהם מטפח את יצחק בנו ומחפש לו שידוך ראוי; אברהם נותן את כל רכושו ליצחק, ואילו לשאר צאצאיו הוא נותן מתנות בלבד.
אם כן, זו הסיבה ששמה של הפרשה נקרא "חיי שרה", למרות שכל המסופר בה התרחש אחרי פטירתה. השם "חיי שרה" הולם את הפרשה, כי לאורך כל הפרשה ניתן לראות כיצד חזונה פעולותיה ומעשיה של שרה קם ומתממש, ולהיווכח בהשפעה הגדולה שהייתה לה על סביבתה.