מי יבוא אל מי?
מי שהופיעו על גופו נגעי צרעת, נדרש לצאת מחוץ למחנה ולשהות בבידוד עד שהצרעת תתרפא ותחלוף.
לאחר מכן, עליו לעמוד בפני הכהן שיאשר כי הנגע אכן חלף, ולעבור הליך של היטהרות הכולל הזאת דם מעורב במים, גילוח וטבילה והבאת קרבנות, כפי שמפורש ומפורט בתורה.
מיד לאחר ההוראה שעל המצורע לעמוד לפני הכהן, נאמר: "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה"1 על-מנת לראות את המצורע ולקבוע את טהרתו.
ונשאלת השאלה: הרי כל זמן שלא נשלם תהליך טהרת המצורע, הוא עדיין טמא ועליו לשהות מחוץ למחנה. ואם כן, מה פשר דברי הכתוב "והובא אל הכהן", הרי המצורע לא בא אל הכהן הנמצא במחנה אלא הכהן יוצא אל המצורע השוהה מחוץ למחנה2?
בנוסף לכך, מלשון הפסוק 'והובא אל הכהן', נראה שמביאים את המצורע אל הכהן בעל-כורחו. האומנם?!
לא מוותרים על אף יהודי
נגעי צרעת אינם מחלה פתאומית, אלא באים בעקבות דיבורי לשון-הרע3. זו הסיבה שטהרת המצורע נשלמת דווקא בהתקרבותו אל הכהן. שכן הכהן העובד בבית המקדש, מגלם בתפקידו את משרת הקדוש-ברוך-הוא ומסמל את הטוהר והקדושה. לכן, ההתייצבות של המצורע אל מול הכהן, מהווה ביטוי לכך שהוא עזב את החטא ומתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא.
אולם, יתכן מצב, בו אדם יחשוב שהוא רגיל במעשים שליליים ושקוע בעניינים טמאים ואסורים במידה כזו שכבר אין לו אפשרות לעשות תשובה ואין לו כפרה.
אך הגישה הזאת שגויה, הקדוש-ברוך-הוא קבע והבטיח4: "לא ידח ממנו נידח". בסופו של דבר, אף יהודי לא יישאר 'נידח' מחוץ לעם ישראל. כל יהודי, ללא יוצא מן הכלל, ישוב בתשובה וידבק בתורה ובמצוות. גם אם נכון לעכשיו נראה לו שהוא לא יכול או לא רוצה בכך.
תשובה – אפילו בעל-כורחו
זו המשמעות הפנימית של דברי התורה – "והובא אל הכהן":
גם אם מישהו סבור שמצבו לא מאפשר לו לחזור למוטב, ואף אם איננו רוצה לחזור לדרך הישרה, בסופו של דבר הקדוש-ברוך-הוא יגרום לו התעוררות תשובה, וגם הוא יובא אל הכהן. אפילו בעל-כורחו.
כך יזכה כל יהודי לשלב הראשון של התעוררות תשובה. בהמשך דרכו, גם הוא עצמו בוודאי ישאף להתקרב לתורה ולמצוות, וילך בדרך הישרה בכוחות עצמו.